למה אומרים ״אבינו מלכנו״ ומתי לא אומרים?

המקור

הגמרא בתענית (כה ע״ב) מספרת שרבי אליעזר ירד לפני התיבה בתענית על הגשמים ולא נענה, ואחריו ירד רבי עקיבא ואמר ״אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה; אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו״ – וירדו גשמים. מכאן התפילה, שהורחבה במשך הדורות לבקשות רבות.

ראש השנה ועשרת ימי תשובה

הרמ״א (או״ח תקפד, א) כותב: ״ונוהגין לומר אבינו מלכנו על הסדר, ואם הוא שבת – אין אומרים אותו״. הוא נאמר בכל עשרת ימי תשובה בשחרית ובמנחה, ובתעניות ציבור.

מתי לא אומרים

בשבת – אין אומרים, כי אין מבקשים בקשות פרטיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת – אין אומרים ביום הראשון. ביום כיפור שחל בשבת – אין אומרים כל היום, ובנעילה רבים אומרים, כי השבת כבר עומדת להסתיים. במנחה של ערב שבת – נוהגים שלא לומר, וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון. מנהגים בפרטים – לפי הנוסח.

הבדלי נוסח

בין הנוסחים יש הבדלים במספר הבקשות ובסדרן, ובשאלה אם אומרים בכל תפילה של עשרת ימי תשובה או רק בחלק מהן. רבים נוהגים לפתוח את ארון הקודש בשעת האמירה. בשאלה מה נוהגים בקהילה מסוימת – הולכים אחר מנהג המקום והסידור.

ראו גם ערב ראש השנה.

כוונת התפילה

הפנייה ״אבינו מלכנו״ מבטאת את שני הצדדים של היחס לבורא: אהבה של אב, ויראה ממלך. רבי עקיבא נענה, כפי שאמרה בת קול שם, לא מפני שהיה גדול מרבי אליעזר, ״אלא שזה מעביר על מדותיו״. מכאן למדו שכוח התפילה תלוי גם במידות האדם כלפי חבריו.