למה מקשטים את בית הכנסת בפרחים ובירק בשבועות?

המנהג

הרמ״א (או״ח תצד, ג) כותב: ״ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה״. בהמשך אותו סעיף הוא מביא גם את מנהג אכילת מאכלי חלב ביום הראשון של שבועות.

הטעמים

״זכר לשמחת מתן תורה״ – הר סיני היה מקום של צמחייה, שהרי נאמר ״גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא״ (שמות לד, ג), ומכאן שהיה בו מרעה. טעם נוסף מובא במשנה: ״בעצרת – על פירות האילן״ (ראש השנה א, ב) – שבשבועות נידונים על הפירות, ולכן יש שנהגו להעמיד גם ענפי אילנות, כדי לעורר תפילה עליהם. שבועות נקרא גם ״חג הביכורים״, וקישוטי הירק מזכירים את הבאת הביכורים.

הסתייגות

הגאון מווילנא ביטל את מנהג העמדת האילנות בבית הכנסת, משום שהוא דומה למנהג גויי זמנו. לכן יש קהילות שאינן מעמידות עצים, אבל מקשטות בפרחים ובירק. ויש קהילות שאינן נוהגות כלל.

הלכות מעשיות

מקשטים לפני החג. ביום טוב עצמו אסור לקטוף, ופרחים בעציץ או אגרטל – יש בהם דיני מוקצה וטלטול. מי שקיבל זר פרחים ביום טוב – מותר להריח, אבל אין לסדר את הזר מחדש ולא להוסיף מים לאגרטל לפי רוב הפוסקים.

ראו גם שבועות – חג מתן תורה וחג הביכורים ולמה ערים בליל שבועות.

קישוט הבית

רבים מקשטים גם את הבית בפרחים לכבוד החג, ומעמידים אותם על שולחן החג. זה מוסיף לשמחת יום טוב ולכבודו, ובלבד שאינו בא על חשבון הוצאות נחוצות. העיקר בשבועות הוא קבלת התורה מחדש, והקישוט הוא רק סימן חיצוני לשמחה זו.