האם מותר להאכיל חתולי רחוב?

רחמים על בעלי חיים

צער בעלי חיים אסור מן התורה, והרחמים על הבריות הם ממידותיו של הקב״ה. הגמרא (ברכות מ, א) לומדת מהפסוק ״ונתתי עשב בשדך לבהמתך – ואכלת ושבעת״ ש״אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו״. זה חיוב כלפי בעלי החיים שלו, אבל ממנו לומדים עד כמה התורה מתחשבת ברעבונם. מי שמאכיל חתולים רעבים – עושה מעשה של רחמים.

בלי לפגוע באחרים

ההאכלה צריכה להיעשות בלי לגרום נזק. האכלה בפתח בניין משותף, ליד פחי אשפה או בחצר שכנים, מושכת חתולים רבים, יוצרת לכלוך וריח ולעיתים מקקים ועכברים. יש בזה שאלה של נזקי שכנים, וגם של ״בין אדם לחברו״. לכן נכון להאכיל במקום מרוחק מבתים, לפנות את הכלים והשאריות, ולתאם עם השכנים או עם הרשות המקומית, שבמקומות רבים מסדירה נקודות האכלה.

בשבת

השולחן ערוך (או״ח שכד, יא) פוסק: ״אין נותנין מים ולא מזונות לפני דבורים ולא לפני יוני שובך… אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ויוני בייתות״, ובקיצור (פז, יח): בעלי חיים ״שאינן גדלים בבית ואין מזונותיהן עליך – אסור לטרוח בשביל לתת להם מזונות, ואפילו להשליך לפניהם אסור״. לכן בשבת אין להאכיל חתולי רחוב, אלא אם נעשו כבני ביתו שהוא דואג להם באופן קבוע – ובזה יש דעות, ושואלים רב.

עיקור ושמירה על האיזון

רשויות רבות מעודדות עיקור חתולי רחוב כדי לצמצם את מספרם. שאלת הסירוס והעיקור לפי ההלכה מורכבת, ויש בה מחלוקת – ראו בשאלה נפרדת. מי שמאכיל חתולים באופן קבוע ייקח בחשבון שהוא מגדיל את האוכלוסייה, ויתייעץ עם גורמים מקצועיים.

אוכל לא כשר

מותר לתת לחתולים מזון שאינו כשר, חוץ מבשר וחלב שהתבשלו יחד, שאסורים בהנאה – על כך בשאלה נפרדת.