האם היהדות תומכת בצמחונות?

אדם הראשון ונח

הגמרא (סנהדרין נט, ב) אומרת: ״אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב ׳לכם יהיה לאכלה׳ – ולא חיית הארץ לכם״ (בראשית א, כט). אחרי המבול אמר ה׳ לנח: ״כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל״ (בראשית ט, ג).

היתר ולא חובה

אכילת בשר מותרת, אבל אינה מצווה בכל יום. יש זמנים שבהם נוהגים לאכול בשר משום שמחה – שבת ויום טוב, שעליהם אמרו חז״ל ״אין שמחה אלא בבשר ויין״ (בזמן המקדש), וסעודות מצווה. גם בזמנים אלה, מי שאינו נהנה מבשר – רוב הפוסקים כתבו שיכול לשמוח במה שהוא נהנה ממנו.

הדעות

הרב קוק כתב שהצמחונות היא אידיאל של העתיד, שבו האדם יגיע לרמה מוסרית גבוהה, ושההיתר לאכול בשר הוא ״ויתור״ זמני. אחרים הדגישו שהתורה התירה, ושהשחיטה הכשרה עצמה מבטאת רחמים. מכל מקום, יש פוסקים שהזהירו מצמחונות שנובעת מתפיסה שההיתר של התורה ״לא מוסרי״, כי זה זלזול בתורה.

צער בעלי חיים

השחיטה הותרה, והקיצור (קצא, א) כותב שכשהאדם צריך את בעלי החיים – ״התורה התירה שחיטה״. אבל צער בעלי חיים אסור, ומכאן שגם בגידול לבשר יש חובה למנוע צער מיותר. מי שבוחר צמחונות בגלל שיקולים של צער בעלי חיים או בריאות – עושה מעשה לגיטימי.

בפועל

צמחוני – יאכל בשבת מה שמשמח אותו (דגים, מאכלים טובים), יקפיד על כשרות גם במוצרים צמחיים (בדיקת חרקים, הכשר), ולא יבקר את מי שאוכל בשר.