מה זה שילוח הקן ואיך עושים?

המצווה

״כי יקרא קן צפור לפניך בדרך… והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים – לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים״ (דברים כב, ו–ז).

על מה חלה

השולחן ערוך (יו״ד רצב, א) פוסק: ״שילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור, אפילו אם האם טרפה, ואפילו אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת – חייב לשלח״. ו(סעיף ב): קן ״המזומן אצלו״, כגון יונים שגדלות בבית, תרנגולות ואווזים בבית – פטור. המצווה חלה על קן שאינו שלו, בדרך כלל של יונים בר.

איך עושים

מוודאים שהאם רובצת על הביצים או האפרוחים (ולא עפה מעליהם). ״צריך לשלח האם עד שתצא מתחת ידו, ואחר כך יקח את הבנים״ (יו״ד רצב, ד). מגרשים את האם – בנפנוף, במקל או ביד – עד שתעוף. אחר כך לוקחים את הביצים או האפרוחים ביד (או בכלי), כדי לקנות אותם – ״ואת הבנים תקח לך״. רבים נוהגים לברך, אבל לרוב הפוסקים אין מברכים על מצווה זו. אחרי שזכו בביצים – אפשר להחזיר אותן לקן.

חשוב לדעת

אין לפגוע באם, ואין לחתוך את כנפיה. ״ואם רוצה לחתוך כנפיה… אינו רשאי״. מי שאינו יודע אם העוף טהור – יברר עם רב או מומחה; היונים המצויות בעיר בדרך כלל טהורות.

הטעם

חז״ל אמרו שזו ״מצווה קלה״ – בלי הוצאה כספית – ובכל זאת שכרה אריכות ימים, כמו בכיבוד אב ואם, ״מצווה חמורה״. כך לומדים שאין לשקול שכר מצוות.