האם מותר לסרס כלב או חתול?

האיסור

השולחן ערוך (אה״ע ה, יא) פוסק: ״אסור להפסיד אברי הזרע בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ, וכל המסרס לוקה מן התורה״. הקיצור (קצא, ה) מביא את הדין, ומוסיף שאפילו להשקות ״כוס של עיקרין״ לזכרים אסור.

בעזרת גוי

״אסור לומר לכותי לסרס בהמה שלנו; ואם לקחה הוא מעצמו וסרסה – מותר״ (אה״ע ה, יד). כלומר, גם וטרינר שאינו יהודי אינו יכול לסרס בהמה של יהודי בבקשתו. השולחן ערוך מוסיף שאם ״הערים״ – קונסים אותו.

נקבות

בסירוס נקבות (עיקור חתולות וכלבות) יש מחלוקת בראשונים אם האיסור מן התורה או מדרבנן, אבל רוב הפוסקים מחמירים גם בזה.

הפתרונות שנידונו

פוסקי זמננו דנו בצורך שיש בעולם המודרני – ריבוי חתולי רחוב, צער לבעלי החיים, דרישות של עירייה. כמה פתרונות שהוצעו: למכור או להעביר את החיה לבעלות גמורה של גוי, והוא יחליט על הטיפול; להשתמש באמצעים זמניים שאינם סירוס; ובחתולי רחוב – יש שדנו בהיתר מסוים כשהדבר נעשה על ידי ארגון שאינו של יהודים. כל פתרון כזה – רק בהוראת רב.

צער בעלי חיים

גם השיקול של צער בעלי חיים (קיצור קצא, א) נלקח בחשבון, אבל הוא אינו מתיר איסור תורה מפורש. לכן מי שמאמץ חיית מחמד – כדאי שיבדוק מראש את השאלה, ויבחר חיה שאינה מחייבת סירוס, או יברר עם רב.