מה זה ״לא תחסום שור בדישו״?

הפסוק

התורה (דברים כה, ד) אומרת: ״לא תחסום שור בדישו״. הקיצור (קפו, א) פוסק: ״כל המונע את הבהמה מלאכול בשעת מלאכתה – לוקה, שנאמר לא תחסום שור בדישו״, ומוסיף שהאיסור חל גם בבהמה ובתבואה של גוי, ושאם הבהמה צמאה ואינה יכולה לאכול – צריך להשקותה.

להלכה

השולחן ערוך (חו״מ שלח, א) פוסק: ״הבהמה אוכלת כל זמן שהיא עושה בגידולי קרקע, בין במחובר בין בתלוש, ואוכלת ממשוי שעל גבה עד שתהא פורקת, ובלבד שלא יטול בידו ויאכילנה״. כלומר, אין חובה להאכיל אותה ביד מהתבואה של בעל הבית, אבל אסור למנוע ממנה לאכול בעצמה.

לא רק שור

אף שהפסוק מזכיר שור, האיסור חל על כל בהמה וחיה, וגם על כל מלאכה בגידולי קרקע – ולא רק דישה. הטעם: הבהמה רואה את המזון ורוצה בו, ומניעת האוכל ממנה בזמן העבודה היא צער מיוחד.

הפועל

חז״ל למדו מן הפסוק הזה גם על פועל אדם: פועל שעובד בשדה או במטע רשאי לאכול מן הפירות שהוא עובד בהם, בתנאים מסוימים. אם התורה דואגת לשור – קל וחומר לאדם. ההלכות האלה מפורטות בשולחן ערוך חושן משפט סימן שלז.

הלקח

המצווה מלמדת רגישות: מי שעובד בשבילנו – אדם או בהמה – ראוי שייהנה מפרי עבודתו. ראו גם האם צריך להאכיל את בעלי החיים לפני שאוכלים?.