האם צריך להאכיל את בעלי החיים לפני שאוכלים?

המקור

הגמרא (ברכות מ, א) אומרת: ״אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר ׳ונתתי עשב בשדך לבהמתך׳ והדר ׳ואכלת ושבעת׳״ (דברים יא, טו). הסדר בפסוק מלמד שהבהמה קודמת.

בשעת הברכה

ההלכה הזו חשובה עד כדי כך שהשולחן ערוך (או״ח קסז, ו) כותב שמי שבירך ״המוציא״ ואמר לפני האכילה ״תנו מאכל לבהמה״ – אינו צריך לחזור ולברך, כי זה דבר שנוגע לסעודה. כלומר, האכלת בעלי החיים היא חלק מהסדר של הסעודה.

על מי זה חל

ההלכה חלה על מי שיש לו בעלי חיים שתלויים בו לאוכל: חיות מחמד, תרנגולות, בהמות. מי שמאכיל חתולי רחוב מרצונו – אינו חייב להקדים, כי הם אינם תלויים בו, אבל יש בזה חסד. ההקדמה היא לכתחילה – אם האדם רעב מאוד, או שהאוכל לבעל החיים אינו מוכן – יש בזה גמישות.

שתייה

בשתייה, הפוסקים כתבו שהאדם קודם, כמו שמצינו ברבקה שאמרה ״שתה, וגם גמליך אשקה״ – קודם האדם ואחר כך הגמלים. זה ההבדל בין אוכל, שבו הבהמה קודמת, לבין שתייה.

הרעיון

ההלכה הזו מלמדת רחמים ואחריות: מי שלקח בעל חיים לביתו – לקח על עצמו את מזונו. ״ורחמיו על כל מעשיו״ – וכך גם האדם צריך לנהוג.

לילדים

זו הזדמנות לחנך ילדים לאחריות: מי שרוצה חיית מחמד – לומד שהיא אוכלת לפניו.