אמירת קדיש על ידי אישה – מה הדעות?

מה הקדיש, ומי אומר אותו

הקדיש הוא תפילה על קידוש שם שמים – ״יתגדל ויתקדש שמה רבא״ – ואין בו מילה על מוות. משום שהוא ״דבר שבקדושה״ הוא נאמר רק בעשרה (אורח חיים נה, א). המנהג שהבן אומר קדיש בשנת האבל ובכל יום שנה התפשט בימי הביניים, וחז״ל ראו בו זכות גדולה לנפטר: הבן מקדש שם שמים בציבור, והנשמה מתעלה. ההלכות של קדיש יתום – בקיצור שולחן ערוך סימן כו ובמאמר קדיש במדור האבלות.

החוות יאיר

השאלה איננה חדשה. בעל שו״ת חוות יאיר, רבי יאיר חיים בכרך, נשאל (סימן רכב) על אדם שציווה לפני מותו שבתו תאמר עליו קדיש במניין שיתקיים בביתו. הוא כתב שמצד הדין אין בכך איסור – שהרי גם בת מקיימת את רצון אביה ומקדשת שם שמים – ובכל זאת לא הסכים לשנות את המנהג, מחשש שיבואו לזלזל במנהגים אחרים של ישראל.

הדעות בדורות האחרונים

• יש פוסקים שכתבו שבת יכולה לומר קדיש מעזרת הנשים, בקול נמוך ובצניעות, כשגבר אומר קדיש בעזרת הגברים באותו זמן, כדי שהציבור יענה אחריו.
• יש שאסרו או לא הסכימו, בעיקר משום שינוי המנהג המקובל ומשום כבוד הציבור.
• יש קהילות שבהן המנהג הוא שבת אומרת קדיש בבית האבל, במניין של שבעה, ולא בבית הכנסת.
• במחלוקת כזו אין ״תשובה אחת״ – בת ששואלת מתייעצת עם רב הקהילה שבה היא מתפללת, ופועלת לפי הוראתו ולפי מנהג המקום.

דרכים נוספות לעילוי נשמה

עיקר הקדיש הוא ש״יהא שמיה רבא מברך״ נאמר בציבור – ולכן גם בת שעונה בכוונה ״אמן, יהא שמיה רבא״ שותפה בעיקר. ועוד דרכים שנשים נוהגות בהן: ללמוד משניות או הלכות לעילוי הנשמה, לתת צדקה, להדליק נר ביום הפטירה, לארגן שיעור או אזכרה, ולמנות אדם שיאמר קדיש. ובעיקר – ללכת בדרכי ההורה ולהוסיף מעשים טובים בשמו.

טעויות נפוצות

• לחשוב שיש ״פסק אחד״ לכל הקהילות. זו מחלוקת, ונוהגים לפי הוראת רב הקהילה.
• לחשוב שבת שאינה אומרת קדיש ״לא עשתה כלום״ לעילוי הנשמה. עניית ״יהא שמיה רבא״, לימוד וצדקה הם זכות גדולה.
• לשכוח שהקדיש עצמו דורש מניין של עשרה גברים – אי אפשר לאומרו ביחידות.