מהם ימי בין המיצרים? מקור המנהגים והאבלות – מושגי יהדות

בין המיצרים

ימי בין המיצרים (נקראים גם שלושת השבועות) הינם הימים שבין צום י"ז בתמוז, בו נפרצו חומות ירושלים, וצום תשעה באב, בו נחרב המקדש, ונוהגים בהם דיני אבלות. ימים אלו נקראים על שם הפסוק "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", ונוהגים גם לקרוא בשבתות בימים אלו את הפטרות תלת דפורענותא העוסקות בחורבן הבית. ישנם מנהגים שונים בקשר לאופי האבלות בימי בין המיצרים, אך רוב העדות נהגו שלא להינשא או לשמוח בשלושת השבועות וכן שלא לברך בהן שהחיינו.

בימים אלו מצוי השד קטב מרירי ובעקבות דברי המדרש, נפסק בהלכה כי בימי בין המיצרים בהם קטב מרירי מצוי יש להיזהר שלא לעשות דברים העלולים להביא לידי סכנה כגון ללכת יחידי או להכות את התלמידים. באחרונים מובא גם כי אין ללכת לבריכה או לים משום שאין להיכנס לספק סכנה בימים אלו. מקור נוסף המייחד את שלושת השבועות כקשורים לחורבן הבית מובא בדברי הירושלמי על נבואת השקד של ירמיהו. בנבואה, ירמיהו רואה מקל שקד והקב"ה מסביר לו כי דבר זה מסמל ש"שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ". הירושלמי מסכת תענית ד,ה דרש כי הדמיון בין השקד לחורבן נובע מכמות הימים השווה לשניהם כך ש"מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום - כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית עשרים ואחד יום".

מקור מנהגי האבלות

המקור הראשון לאבלות בימים אלו מובא בשם רבי סעדיה גאון שכתב כי יש הנוהגים שלא לשתות יין ולאכול בשר בשלושת שבועות אלו משום שהם אותם השבועות בהם התענה דניאל: "אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים". על אף שלפי דברי הרס"ג מנהג זה איננו קשור באופן ישיר לאבלות על חורבן הבית, הכלבו כתב כי הוא רמז לאבלות על ביטול קורבן התמיד וניסוך היין. לדבריו, מנהג זה מקובל בידי "נשים יקרות" שאמרו שקיבלו אותו מאמותיהן דור אחר דור, והביא כי יש גם מן הגברים שנוהגים כך. כיום, מנהג זה איננו נפוץ ולרוב המנהג הוא להימנע מאכילת בשר ושתיית יין רק בתשעת הימים. השולחן ערוך הביא כי נוהגים שלא להתחתן מיום ראש חודש אב משום שיש להמעיט בימים אלו בשמחה. הרמ"א הרחיב איסור זה וכתב כי נוהגים להחמיר שלא להתחתן בכל ימי בין המיצרים.