קול באשה – העקרונות והמקורות

המקור

בגמרא בברכות כד ע״א מובאים כמה דינים של צניעות בשעת קריאת שמע, ובהם: ״אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר ׳כי קולך ערב ומראך נאוה׳״ (שיר השירים ב, יד). ובמקום אחר (קידושין ע ע״א) מובא שמואל בהקשר רחב יותר – בהתנהגות בין גברים לנשים שאינם בני משפחה.

הדיון בגמרא מתחיל אפוא בשני הקשרים: בשעת קריאת שמע ותפילה, כשהאדם צריך ריכוז וטהרת מחשבה; ובצניעות שבין איש לאישה בכלל.

מה פוסקים

• בשעת קריאת שמע – ״יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע״ (אורח חיים עה, ג). הרמ״א מוסיף: ״ואפילו באשתו, אבל קול הרגיל בו אינו ערוה״.
• בכלל – ״ואסור לשמוע קול ערוה״ (אבן העזר כא, א), בין שאר דיני ההרחקה.
• קיצור שולחן ערוך (ה, טז): ״קול זמר של אשה חשוב גם כן כמו ערוה. ומכל מקום בשעת הדחק שהוא שומע נשים מזמרות ואי אפשר למחות״ – מכוון לבו לתפילה ואינו משגיח בקולן.

עקרונות כלליים

רוב הפוסקים מבינים שעיקר הדין הוא בקול שירה, ולא בדיבור רגיל: אישה מדברת, מלמדת, מרצה ומשוחחת כרגיל. הדין מוטל על האיש – הוא שנמנע מלשמוע – ואינו אוסר על האישה לשיר. נשים שרות בינן לבין עצמן, לילדיהן, בבית ובמסגרות של נשים, ושירתן היא חלק מן העבודה של בית יהודי.

המטרה, כמו בשאר דיני הצניעות, היא שמירה על מרחב של כבוד וקדושה בין גברים לנשים שאינם בני זוג – לא הקטנה של קולן של נשים. על הצניעות כדרך הדרגתית – בצניעות והתחזקות.

שאלות שבהן יש דעות – ושואלים רב

בכמה מצבים נפוצים יש חילוקים ומחלוקות בין הפוסקים, ואין לפסוק מן הכללים:

• שירה של בני משפחה קרובים – אב, אח, בן – ושירת ילדות קטנות.
• שירת זמירות בשולחן השבת כשכולם שרים יחד, ושירה בציבור.
• שמיעת הקלטה או שידור, כשאין רואים את הזמרת ואין מכירים אותה.
• שיעורים, הרצאות ותפילה בקול כשיש גברים בסביבה.

טעויות נפוצות

• להבין את הדין כאיסור על אישה לדבר או להשמיע קול. רוב הפוסקים מבינים שהוא נוגע לשירה, והוא מוטל על השומע.
• להסיק מן הכלל פסק בשאלה מסוימת – בני משפחה, זמירות, הקלטות. בכל אלה יש דעות, ושואלים רב.
• להשתמש בדין כדי לבייש או להעיר בצורה פוגענית. הלכות הצניעות נשמרות יחד עם איסור הלבנת פנים.