המילה "תֵּימָן" בתורה

המילה "תימן" בתורה משמשת בשני אופנים: כשם של צד בעולם – הדרום – וכשם של אדם ושל אלוף מבני עשו; היא מופיעה לראשונה ב(בראשית לו, יא), וסך הכול 12 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

לפי חלוקת המילון, ברוב ההופעות (9 פעמים) "תימנה" היא מילת כיוון: אל צד הדרום. בשאר ההופעות (3 פעמים) "תימן" הוא שם פרטי. בפסוקים רבים המילה באה לצד "נגב" או "נגבה", ושתיהן יחד מציינות את אותה רוח.

תימן כשם של אדם

בפרשת תולדות עשו נמנה תימן בין בני אליפז: «וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז» (בראשית לו, יא). בהמשך הוא מופיע גם ברשימת האלופים: «אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי־עֵשָׂו בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז» (בראשית לו, טו).

תימנה – צד הדרום במשכן

בספר שמות המילה חוזרת בתיאור בניין המשכן, כשהתורה מפרטת מה עומד בכל צד. כך נאמר על מקום המנורה והשולחן: «וְשַׂמְתָּ אֶת־הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל־צֶלַע צָפוֹן» (שמות כו, לה). המנורה הועמדה בצד הדרום, והשולחן מולה, על צלע צפון.

במחנה ישראל ובמסעות

גם סדר המחנה במדבר נבנה לפי רוחות השמים: «דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן־שְׁדֵיאוּר» (במדבר ב, י). ובפרשת החצוצרות מתואר שהמחנות החונים תימנה נוסעים בתרועה השנית (במדבר י, ו).

מבט מן הפסוקים

בסוף ימיו נצטווה משה לעלות לראש הפסגה ולהביט לכל הרוחות: «עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי־לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה» (דברים ג, כז). מן הפסוקים עולה שהכיוונים בתורה אינם רק פרט גאוגרפי: לכל צד יש מקום ותפקיד – במשכן, במחנה ובמבט אל הארץ.

מאת מערכת האתר.