במדבר י, ו

וְתִתְקְעוּן יַבֶּבְתָּא תִּנְיָנוּת וְיִטְלוּן מַשִׁרְיָתָא דְשָׁרָן דָרוֹמָא יַבָּבָא יִתְקְעוּן לְמַטְלָנֵיהוֹן

וְתִתְקְעוּן יַבֶּבְתָּא תִּנְיָינוּת וְיִטְלוּן מַשִׁרְיָתָא דְשָׁרַן דָרוֹמְתָּא יַבֶּבְתָּא יִתְקְעוּן לְמַטְלָנֵיהוֹן

וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה – פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב שְׁתֵּי תְּרוּעוֹת: הָרִאשׁוֹנָה לְמַסַּע מַחֲנוֹת הַמִּזְרָח (במדבר י׳:ה׳), וְהַשֵּׁנִית לְמַסַּע מַחֲנוֹת הַדָּרוֹם. וְאָמַר תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם – שֶׁיִּתְקְעוּ כֵן לְכָל מַסְעֵיהֶם, לוֹמַר שֶׁיִּתְקְעוּ תְּרוּעָה שְׁלִישִׁית לְמַסַּע הַמַּחֲנוֹת הַחוֹנִים יָמָּה, וּרְבִיעִית לְמַסַּע הַחוֹנִים צָפוֹנָה, כִּי לְכָל דֶּגֶל מַסָּע בִּפְנֵי עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ "וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם" (במדבר י׳:כ״ב) "וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן" (במדבר י׳:כ״ה). וְכָךְ הִיא שְׁנוּיָה בַּבָּרַיְתָא שֶׁל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן (פרק יג). אֲבָל בְּסִפְרֵי (בהעלתך עג) שָׁנוּ: אִי כְּשֵׁם שֶׁתּוֹקֵעַ לַמִּזְרָח וְלַדָּרוֹם כָּךְ תּוֹקֵעַ לַמַּעֲרָב וְלַצָּפוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם – תְּקִיעָה אַחַת לִשְׁתֵּיהֶן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ לְכָל רוּחַ וְרוּחַ, עַד כָּאן. וְכֵן הוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בֶּאֱמֶת שֶׁיִּתְקְעוּ לְכָל רוּחַ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי:

תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם – כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים (ויקרא כג כד) כִּי הַתְּרוּעָה רֶמֶז לְמִדַּת הַדִּין, כִּי כֵן כָּתוּב בַּמַּסָּעוֹת: ״עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה״ (במדבר ט׳:כ״ג), וְהִיא הַמְנַצַּחַת בַּמִּלְחָמָה. וְכָתוּב: ״וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם וְגוֹ' וַהֲרֵעֹתֶם״ (במדבר י׳:ט׳), וְעַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה: ״וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ״ (במדבר י׳:ל״ה). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי סוֹד הַפָּנִים בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (שמות כ ג). וְכֵן תִּרְאֶה כִּי חוֹמַת יְרִיחוֹ נָפְלָה בִּתְרוּעָה, דִּכְתִיב: ״עַד יוֹם אָמְרִי לָכֶם הָרִיעוּ וַהֲרֵעֹתֶם״ (יהושע ו י), וּכְתִיב: ״וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה״ (שם פסוק כ), וְלָכֵן הָיְתָה חֵרֶם. וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל רְאוּיִים לִתְקִיעָה, כִּי הַפְּשׁוּטָה רֶמֶז לְמִדַּת רַחֲמִים, כִּי יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. עַל כֵּן יֹאמַר בְּנֻחֹה: ״שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר י׳:ל״ו). וְכָתוּב: ״וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּתְקַעְתֶּם״ (במדבר י׳:י׳), כִּי הַמִּלְחָמָה לִתְרוּעָה וְהַמּוֹעֲדִים וְהַשִּׂמְחָה לְרַחֲמִים. וְרַבּוֹתֵינוּ (ר״ה לג) הֶעְתִּיקוּ, פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ וּתְרוּעָה בָּאֶמְצַע, שֶׁלֹּא יְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעַל הַקָּרְבָּן. אֲבָל הַכַּוָּנָה זוֹ לִתְקִיעָה וְזוֹ לִתְרוּעָה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

תרועה שנית. שיסע דגל ראובן ולא יתקעו עוד כי הקהתים ועמם הכהנים התוקעים נוסעים קודם דגל אפרים:

תרועה יתקעו. הכהנים למסעיהם כי אחר דגל ראובן נוסעים:

ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה. כי עמהם היו נוסעים נושאי המקדש:

תרועה יתקעו למסעיהם. שיש במסעם תקיעה ותרועה וזה כי התרועה בשביל נסיעת המקדש והתקיעה עמה בשביל מסעיהם שיקבצו יחד כמו שהיה מקרא העדה והנשיאים בתקיעה בלתי תרועה:

החנים תימנה הם דגל מחנה ראובן יכול כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע לצפון ולמערב ת״ל תרועה יתקעו למסעיהם לשני המחנות דוקא ולכבודו של משכן הנוסע אחר שני דגלים אלו. וי״א תוקע לכל ארבע מחנות.

ותקעתם תרועה שנית מכאן אתה למד שהיו תוקעים קר״ק.

ותקעתם תרועה שנית. פרש״י סימן מסע המחנות תקיעה תרועה ותקיעה כך הוא נדרש בסיפרי מן המקראות המיותרים. וה״ק נאמר ברוח מזרחי תרועה ונאמר ברוח דרומי תרועה מה תרועה יתקעו אף תרועה האמורה במזרח תקיעה אחר תרועה ומה ברוח מזרחית תקיעה לפני תרועה דכתיב ותקעתם תרועה אף האמורה בדרום תקיעה לפני תרועה. וא״ת אמאי איצטריך קרא דגבי מזרח למילף מיניה תקיעה לפני תרועה בדרום הא ברוח דרום עצמו כתיב תקיעה לפני תרועה כדכתיב ותקעתם תרועה שנית ויש לומר דאי לא הוה קרא דכתיב במזרח ותקעתם תרועה ה״א דבדרום היו תוקעים תקיעה ושתי תרועות ותקיעה שהרי כתיב בדרום ותקעתם תרועה שנית תרועה יתקעו הלכך איצטריך קרא דגבי מזרח למילף מינה בדרום תקיעה לפני תרועה הרי לך קר״ק.

ותקעתם תרועה שנית. ולא היה מספיק בתקיעה אחת לכלן, כדרך שתוקע למערב וצפון תקיעה אחת לשניהם, כאמרם בספרי (ב׳ ע״ג). הטעם לצד שהיו מורידים המשכן ונוסעים בני גרשון קדם שיסעו דגל בני ראובן תימנה, לזה צריך תקיעה בפני עצמה אחר נסיעת המשכן:

תרועה יתקעו למסעיהם. לצפון ולמערב היינו דגל אפרים ודן. הכי תניא בספרי: