המילה "גָּלַח" בתורה

המילה "גלח" בתורה היא פועל שפירושו להסיר את השיער מן הראש, הזקן או הגוף; היא מופיעה לראשונה ב(בראשית מא, יד), וסך הכול 12 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

לגלח פירושו להסיר את השיער עד העור. בתורה הפועל מופיע בכמה צורות: "וגלח", "יגלח", "והתגלח", "יגלחו". לפעמים האדם מגלח בעצמו, ולפעמים מגלחים אותו.

יוסף לפני פרעה

ההופעה הראשונה היא ברגע שבו יוסף יוצא מן הבור אל פרעה: «וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת־יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל־פַּרְעֹה» (בראשית מא, יד). התגלחת והחלפת השמלות באות יחד, לפני שהוא בא לפני המלך.

בטהרת המצורע

בפרשת המצורע הגילוח הוא חלק מתהליך הטהרה: «וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת־כָּל־שְׂעָרוֹ אֶת־רֹאשׁוֹ וְאֶת־זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת־כָּל־שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת־בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת־בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר» (ויקרא יד, ט). הפסוק מפרט את הראש, הזקן וגבות העיניים, ואחר כך כיבוס הבגדים והרחיצה במים.

בנזיר

גם הנזיר מגלח את ראשו, פתח אהל מועד: «וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת־רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת־שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר־תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים» (במדבר ו, יח).

בבית החדש

גם בפרשת האשה המובאת אל תוך הבית נזכר הגילוח: «וַהֲבֵאתָהּ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת־רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת־צִפָּרְנֶיהָ» (דברים כא, יב).

גילוח שנאסר

לצד הגילוח שהתורה מצווה עליו, יש גם גילוח שנאסר. על הכהנים נאמר: «לֹא־יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת» (ויקרא כא, ה).

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שהגילוח בתורה איננו רק עניין של מראה. הוא מופיע ברגעים של שינוי מעמד – יוסף לפני פרעה, המטהר השב אל המחנה, והנזיר בסוף נזרו. וגם במקום שהתורה אוסרת לגלח, היא מלמדת שמראהו החיצוני של הכהן אינו עניין פרטי בלבד.

מאת מערכת האתר.