"ובבשרם לא ישרטו שרטת" (כ"א, ה') - "ושמרתם מצותי ועשיתם אתם" (כ"ב, ל"א) - סיפור מרגש

בצפון תל אביב התגורר רבי יוסל פאלוך זצ"ל, אשר התמסר לקרוב רחוקים, ותמיד חפש הזדמנויות למסר שעורי תורה. בשנת תשס''ט נפטר ר' יוסל.

בימי השבעה נכנס יהודי לנחם את בני משפחתו, וספר להם: "שנים רבות היה אביכם מוסר שעורי גמרא בתל אביב. פעם יצא מביתו ביום קר וגשום כדי למסר את שעורו, בתקוה שאולי ימצא יהודי אחד שיבוא לשעור במזג אויר כה קשה. בהגיעו לבית המדרש לא מצא שם נפש חיה, ויצא לרחובה של עיר לחפש יהודי שיסכים לבוא לשמע שעור בגמרא. הוא עצר מספר אנשים ושאל אותם אם הם מוכנים לבוא לבית המדרש כדי לשמע שעור בגמרא, אולם הם הביטו בו בתמיהה ואפלו לא טרחו לענות לו. ר' יוס'ל לא התיאש. הוא נכנס לבנין מגורים הסמוך לבית הכנסת ונקש על כמה דלתות, אך לא היה כל מענה לדפיקותיו. בלית בררה הוא שב לרחוב, בתקוה שיעלה בידו למצא יהודי אותו יזכה לקרב לה' ולתורתו, אך גם הפעם לא עלה בידו הדבר. ר' יוס'ל חזר לבנין המגורים אליו נכנס מקדם, דפק בחזקה על אחת הדלתות, ולפתע נפתחה הדלת. מולו נצב איש זעוף פנים, גבוה וחסון כארי, ששערותיו ארכות ומתלתלות. ר' יוס'ל התחלחל, אולם עד מהרה התעשת ושאל: "אולי תרצה לבוא לבית המדרש הסמוך לשמע שעור בגמרא"? - "מי שלח אותך"?? שאל אותו בתקיפות בעל הבית זעוף הפנים. ר' יוס'ל לא נבהל, וחזר על שאלתו. כאן פקעה סבלנותו של בעל הבית. הוא תפס את ר' יוסל בכוח, וגררו לתוך הבית ושוב שאל: "מי שלח אותך"? ור' יוס'ל בשלו, משיב לו: "אולי תבוא עמי לשעור בתלמוד"? בעל הבית הכניס את ר' יוס'ל לאחד מחדרי הבית, שם ראה לחרדתו חבל תליה משתלשל ויורד מהתקרה... או-אז פתח האיש את פיו וספר לו: "בודד אני בעולמי, מעולם לא הקמתי בית. עם הורי הסתכסכתי לפני כארבעים שנה, ומאז לא דרכה נפש חיה זולתי בביתי. מעולם אף לא דפק אדם על דלת זו. זה תקופה ארכה שאני מתהלך בשברון לב, וביאושי החלטתי שהיום אאבד את עצמי, וכך אפסיק לסבל... כפי שהנך רואה הכנתי את חבל התליה, אך לפתע תקפוני לראשונה בחיי מחשבות טובות. פניתי אל בוראי, ואמרתי לו: 'אלוקי השמים והארץ, אם אתה קים, תראה לי סימן אחד קטן שרצונך שאשאר בין החיים'. כבר קשרתי את החבל היטב סביב צוארי, ולפתע שמעתי, לראשונה מזה 40 שנה, דפיקות על דלת ביתי! הבנתי כי הנה הקדוש ברוך הוא שלח לי סימן שרצונו בחיי. הסרתי במהירות את החבל מעל צוארי, אך עד שנגשתי לפתח את הדלת, לא מצאתי נפש חיה. הבנתי כי רק דמיוני הטעה אותי, ואם כך עלי לשוב אל החבל. וכשהייתי כפסיעה ביני לבין המות, שוב שמעתי דפיקות חזקות בדלת. מהרתי לשחרר שוב את החבל ההדוק על צוארי, ומצאתיך עומד מולי. לרב תדהמתי שאלתי אותך, 'מי שלח אותך'? כי רציתי לדעת אם הקדוש ברוך הוא שלח אותך הנה"... "אביכם קרב את אותו האיש והשקיע בו שעות רבות, עד שנהפך לבעל תשובה גמור. הוא הקים בית בישראל והצליח בכל דרכיו". סים היהודי את דבריו ואמר: "התדעו מיהו אותו אדם שכמעט שם קץ לחייו? אני הוא זה העומד לפניכם! ואת כל חיי הרוחניים והגשמיים גם יחד הנני חב לאביכם המנוח"! ['ילקוט איש לרעהו']