ויקרא כא, ה

לא יקרחו קרחה. על מת והלא אף ישראל הזהרו על כך, אלא לפי שנאמר בישראל (דברים יד א) בין עיניכם, יכול לא יהא חיב על כל הראש, תלמוד לומר בראשם, וילמדו ישראל מהכהנים בגזרה שוה, נאמר כאן קרחה ונאמר להלן בישראל קרחה, מה כאן כל הראש אף להלן כל הראש במשמע, כל מקום שיקרח בראש. ומה להלן על מת, אף כאן על מת:

ופאת זקנם לא יגלחו. לפי שנאמר בישראל (ויקרא יט כז) ולא תשחית, יכול לקטו במלקט וברהיטני יהא חיב, לכך נאמר לא יגלחו, שאינו חיב אלא על דבר הקרוי גלוח ויש בו השחתה, וזהו תער:

ובבשרם לא ישרטו שרטת. לפי שנאמר בישראל (ויקרא שם כח) ושרט לנפש לא תתנו, יכול שרט חמש שריטות לא יהא חיב אלא אחת, תלמוד לומר לא ישרטו שרטת, לחייב על כל שריטה ושריטה שתיבה זו יתרה היא לדרוש, שהיה לו לכתוב לא ישרטו ואני יודע שהיא שרטת:

לָא יִמְרְטוּן מְרַט בְּרֵישְׁהוֹן וּפָאתָא דְדִקְנְהוֹן לָא יְגַלְחוּן וּבְבִשְׂרְהוֹן לָא יְחַבְּלוּן חִבּוּל

לָא יְרַשְׁמוּן בֵּין עֵינֵיהוֹן וְלָא רוֹשַׁם בְּרֵישֵׁיהוֹן וְאוּמָנָא דִיקָנֵיהוֹן לָא יִסְפְּרוּן וּבִבְשָרֵיהוֹן לָא יְחַבְּלוּן חִבּוּל

לא יקרחה קרחה בראשם. על המת:

ופאת זקנם. על המת כמנהג מקומות בארץ כשדים והנה התברר פירוש את פאת זקנך:

וטעם שרטת. אפילו אחת וכבר נזהרו ישראל על אלה. וטעם הזהירם כי ראש מוקרח וזקן מגולח ובשר שרוט לא ישמש לפני השם:

לא יקרחוה - על מת. והוא הדין לישראל.

לא יקרחו. אף על פי שהתרתי להם הטומאה על מתיהם לכבודם לא התרתי שיפליגו באבלות להרבות כבוד מתיהם על ידי קרחה ושריטה כאמרם ז"ל מה להלן על מת אף כאן על מת:

לא יקרחה כתיב בה"א לחייב על ה' קרחות אפילו קרח חמישתן בפעם אחת:

ופאת זקנם בגי' זה בתער:

לא יקרחה קרחה בראשם כתיב בה״א וקרי בוי״ו.

לא יקרחה קרחה בראשם. לפי הפשט היה נראה שישראל אינם חייבין אלא בין העינים ועל מת ועל כמה קרחות לאו אחד, כדכתיב: ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, אבל כהנים חייבין על הראש ואפילו בלא מת ועל כל קרחה וקרחה, מדכתיב: לא יקרחה קרחה, לחייב על כל קרחה וקרחה, בראשם משמע כל הראש:

ופאת זקנם לא יגלחו. לפי הפשט נראה, שישראל אינו חייב אלא בהשחתה כגון תער, כדכתיב (בהו): ולא תשחית את פאת זקנך, וכהנים אפילו בגלוח בעלמא:

ובבשרם לא ישרטון שרטת. לפי הפשט, שרטת לחיב על כל שריטה ושריטה ואפילו בלא מת, וישראל אינם חייבין אלא על מת ועל כמה שריטות אחת, דכתיב בהן: ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם, ואין להעמיד על הפשט מפני הגזרה שוה דפאת פאת, שנתנה למשה מסיני, ובין כהנים ובין ישראל חייבים על הראש כעל בין העינים וחייבין על כל קרחה וקרחה ועל כל שריטה ושריטה ואינם חייבין אלא על המת ואינם חייבין אלא על הגלוח שיש בו השחתה, כגון תער, דאי סלק' דעת' למימר להחמיר ליתן את האמור של זה בזה, ולחיבו בין על מת בין בלא מת בין בגלוח בין בהשחתה, אם כן, למה הזכיר: ושרט לנפש? לימא ושרט סתם, ולימא בגלוח ולא ליזכר השחתה, (דהשחתה אין לך גלוח גדול מזה), אבל מדכתיב גלוח והשחתה, שמע מינה דאין חייבין רק בהשחתה שיש בה גלוח ובגלוח שיש בו השחתה, כגון תער שמגלח ומשחית שאינו משייר כלום חוץ לבשר, לאפוקי מלקט ורהיטני שעוקרים השער ומספרים, ואם תאמר, מאחר שהם חייבין על כל הראש, למה הזכיר בין העינים, כיון דאין לדרש שניהם, בראשם ובין העינים, למה כתב, דלמא בראשם והרי בין העינים בכלל, הרי הוא מפנה לדון גזרה שוה ללמדנו מקום הנחת תפילין, דכתיב בהן: והיו לטטפת בין עיניכם, מה כאן מקום שער אף להלן מקום שער, דהא כתיב כאן קרחה, וגזרה שוה דפאת פאת והפנאתה בפרק קמא דקדושין מקרח הקרחה. ואם תאמר, מאחר שישראל וכהנים שוים באלו דברים, למה נכתבים גבי פרשה ככהנים, לכתבן גבי ישראל שתי הפרשיות ולילפן מהדדי כדהשתא והוא הדין לכהנים, איכא למימר דהא קא משמע לן, דאי עבדי להו כהנים להני שריטות וגלוחין וקריחות דאסורין לעבד עבודה עד יצמח ראשם וזקנם ותתרפא השריטה, כגון שגלוחי ראש ופרועי ראש דאסורין לעבד ולא מחלי עבודה, כדכתיב ביחזקאל: וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו, דלא מחלו עבודה, כדאמר בסנהדרין בשלהי פרק כהן גדול, ללמדנו כן נכתבו גבי כהנים:

לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת קדושים יהיו וגו' הכוונה לפי שהוא דרך לקרוח הראש על האב לפי שנתן תורה על ראש הבן ולימד לו תורה או שלחו לרבו לשמוע ללמוד וללמד לז"א לא יקרחה קרחה בראשם ולפי שדרך על בן ובת למרוט זקנו מתוך צער לז"א ופאת זקנם לא יגלחו ולפי שהוא דרך לשרוט שרט על אחיו כי אחינו בשרינו הוא וכשמת אחיו שהוא בשרו דרך לשרוט בשרו לז"א ובבשרם לא ישרטו שרטת והטעם לכל זה חמשה סבות הא' שמי שהוא אהוב למלך אין ראוי שיהיה בו שרט וקרחה לפי שיאמרו הרואים שאדם אחר שרט לו או קרח לו וזהו קלון למלך וזהו שאמר קדושים יהיו לאלהיהם ר"ל פרושים משאר העם וקרובים למלך ואהובים לו. השני לפי שהעושה הרגש גדול בזה קרחה ושריטה יחשבו הרואים שעשה כן לפי שעשו לו עול ובזה מחלל את השם שהשם אל אמונה ואין עול ולזה אז"ל המתקשה על המת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה לפי שמורה שהקב"ה עשה לו עול ולכן אומר לו הקב"ה עדיין אתה חייב יותר. הג' שנראה ממעשיו בקרחה ושריטה שהולך המת לאיבוד וזה חילול השם ולזה אמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה' אלהיך וזה דומה לאדם שאבד מרגלית והיה בוכה עליה בחושבו שהיתה שוה אלף פרחים ומנחמים אותו ואומרים לא תבכה שלא היתה שוה אלא עשר אלף פרחים אבל הכוונה אם תתגודד ותקרח על שהולך לאיבוד אינו הולך לאיבוד כי עם קדוש אתה לה' אלהיך והוא נשאר אחר המות ואלו השתי סבות כלל באומרו ולא יחללו שם אלהיהם הסבה הרביעית שהעומד על שלחן המלך ומשמש למלך ראוי שיהיה נאה ומהודר וזה הוא שאמר כי את אישי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים. הסבה החמישית שראוי לגדול שלא יתפעל מן המקרים ולכן המלכים והשרים אינם מתפעלים במיתת קרוביהם ולזה אמר והיו קדש כלומר גדולים:

לא יקרחו קרחה בראשם. אע"פ שגם ישראל הוזהרו על כך מ"מ תרווייהו צריכי, דאי אשמעינן ישראל ה"א דווקא אבידת ישראל לדורו שאינו עושה רושם כ"כ ע"כ אין להצטער עליו ביותר לקרח קרחה עליו לפי שאינו עושה ג"כ כ"כ קרחה בעולם, אבל בכהן משרת אלהינו שמת ודאי האבידה גדולה לדורו ועושה קרחה בעולם סד"א שמותר לכהן קרובו לקרח עליו קרחה קמ"ל, ואי אשמעינן בכהנים ה"א שמצד שהכהן משרת לאלהינו ודאי אחר מותו הוא נכנס באור החיים הנצחי לפיכך אין נכון להצטער על מיתתו כי לטובתו היא, אבל בסתם ישראל שאינו בטוח שלא יראה פני גיהנם סד"א שמותר להצטער עליו ולקרח קרחה מצדו קמ"ל.

ולא יחלל זרעו בעמיו. פליאה בעיני אם למעלה דרשו בעמיו בעוד שהמת בתוך עמיו מה יאמרו מן בעמיו הנאמר כאן, ופשוטו הוא בעמיו שפסל את זרעו מלהיות בכלל עמיו דהיינו הכהנים כי פסלו מדין כהונה, אבל למעלה א"א לפרש כן דא"כ הוא משמע שלא יטמא בעמיו בכהן שאינו שאר בשרו הא בישראל מטמא והלא ק"ו הוא, ואין לומר דנקט בעמיו לרבותא דא"כ לשתוק מיניה כי כבר נאמר כי אם לשארו וגו' ובזה מיעט הכל, ע"כ הוצרכו לדרשת בעוד שהמת בתוך עמיו אבל כאן הוא כפשוטו מלהיות בכלל עמיו.

לא יקרחו וגו׳. כבר נתבאר לעיל י״ט דאע״ג דדין א׳ לכהן ולישראל בזה מכ״מ בלשון האזהרה נשתנו והחמיר הכתוב בכהן מבישראל מש״ה בישראל כתיב בספר דברים י״ד א׳ לא תשימו קרחה בין עיניכם למת. משמעות שימה תיקון בשום לב לעשות עי״ז זכר למת מש״ה בין עיניכם למת. ובכהנים כתיב בראשם. דאפילו מקום שלא יהא ניכר כ״כ הוא מוזהר בפירוש בתורה:

ופאת זקנם לא יגלחו. בישראל כתיב לא תשחית וגו׳ דמשמעו השחתה לגמרי כדרך עבדים ובכהנים מפורש דגלוח כ״ש היינו שתי שערות אסור שהוא נגיעה בכבוד המעלה:

ובבשרם לא ישרטו שרטת. ביארנו שם הפרש במפורש בין ישראל לכהן. אבל כ״ז אינו אלא לענין עונשי שמים אבל לדין בא הקבלה להשוות ישראל לכהן בדינים אלו:

ח כמו שמוכיח רש"י מגזירה שוה:

ט ואם תאמר דלמא איפכא מה להלן בין עיניכם דוקא אף בכהנים בין עיניכם דוקא ולא על כל הראש. ויש לומר דאין יכול למילף כהנים מישראל לענין זה דהא בהדיא כתיב הכא בראשם דמשמע כל הראש. ואין להקשות השתא נמי היאך ילפינן גבי ישראל נמי כל הראש הא כתיב בין עיניכם. דיש לומר דודאי כל הראש במשמע והא דכתיב בין עיניכם לגזירה שוה אחרת אצטריך כדי שילמוד תפילין מיניה דכתיב והיו לטוטפות בין עיניכם שלא תאמר בין עיניכם ממש דילפינן גזירה שוה כתיב הכא בין עיניכם ולהלן כתיב לא יקרחו קרחה בין עיניכם מה להלן מקום שעושה קרחה אף גבי תפילין מקום שעושה קרחה. ואין להקשות היאך סלקא דעתך שילמוד כהנים מישראל דדוקא בין עיניכם דאם כן לא יקרחו קרחה למה לי וגו' הא בכלל ישראל הם. דיש לומר דלכך אצטריך כדי שילמוד ממנו שאם קרח הרבה קריחות בפעם אחת שחייב על כל קריחה וקריחה. ובזה יתורץ קושית רא"ם שהקשה היאך מצו רבותינו זכרונם לברכה לדרוש לפי שנאמר לא תשימו קרחה בין עיניכם אין לי אלא על בין עיניכם מנלן לרבות את כל הראש תלמוד לומר בראשם והא בין עיניכם כתיב ואם קרא בראשם בא לרבות כל הראש קרא דבין עיניכם היכי מיתוקמא ואדרבה הוה ליה למידרש איפכא לפי שנאמר לא יקרחו קרחה בראשם שומע אני כל הראש תלמוד לומר בין עיניכם לא אמרתי אלא על בין העינים בלבד דהשתא ליכא לאקשויי והא בראשם כתיב דבין העינים נמי ראשם הוא שאפילו מקצת ראשו ראשם מקרי, והא דהדר כתביה גבי כהנים אינו אלא משום קרחה יתירא דאית ביה לחייב על כל קרחה וקרחה כו', והרב הניח הדבר בצריך עיון ודו"ק:

י רוצה לומר יהא נמי חייב לכך נאמר כו' וילפינן ישראל מכהנים דריבה בהן הכתוב מצות יתירות אפילו הכי אינן חייבין אלא בגילוח כעין תער ישראל לא כל שכן:

כ וילפינן ישראל מכהנים מגזירה שוה דשריטה שריטה, אבל אין לומר דילפינן במה מצינו ישראל מכהנים שיהיו חייבים על כל שריטה דאיכא למפרך מה לכהנים שריבה בהן מצות להכי צריכים אנו לגזירה שוה, ואף שלא הזכיר זה רש"י זכרונו לברכה מפני שסמך במה שכתב בגזירה שוה דקרחה קרחה ולא חש להאריך: