רש"י על דברים פרק כב

והתעלמת. כובש עין כאלו אינו רואהו:

לא תראה' והתעלמת. לא תראה אותו שתתעלם ממנו, זהו פשוטו ורבותינו אמרו פעמים שאתה מתעלם וכו':

עד דרש אחיך. וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו קודם שידרשהו, אלא דרשהו שלא יהא רמאי:

והשבתו לו. שתהא בו השבה, שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו מכאן אמרו, כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל, ימכר:

לא תוכל להתעלם. לכבוש עינך כאלו אינך רואה אותו:

הקם תקים. זו טעינה להטעין משאוי שנפל מעליו:

עמו. עם בעליו, אבל אם הלך וישב לו, ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית לטעון טעון, פטור:

לא יהיה כלי גבר על אשה. שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף:

ולא ילבש גבר שמלת אשה. לילך ולישב בין הנשים דבר אחר שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי:

כי תועבת. לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה:

כי יקרא. פרט למזמן:

לא תקח האם. בעודה על בניה:

למען ייטב לך. אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס, אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחמר למתן שכרן של מצות חמורות:

כי תבנה בית חדש. אם קימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים לכך נסמכו פרשיות הללו:

מעקה. גדר סביב לגג, ואונקלוס תרגם תיקא כעין תיק שמשמר מה שבתוכו:

כי יפל הנפל. ראוי זה לפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חיב:

כלאים. חטה ושעורה וחרצן במפלת יד:

פן תקדש. כתרגומו תסתאב כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש, בין לגנאי כגון אסור, נופל בו לשון קדש, כמו (ישעיה סה, ה) אל תגש בי כי קדשתיך:

המלאה. זה מלוי ותוספת שהזרע מוסיף:

לא תחרש בשור ובחמור. הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא:

שעטנז. לשון ערוב ורבותינו פרשו שוע טווי ונווז:

גדלים תעשה לך. אף מן הכלאים לכך סמכן הכתוב:

ובא אליה ושנאה. סופו,

ושם לה עלילת דברים. עברה גוררת עברה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז) סופו לבא לידי לשון הרע:

את האשה הזאת. מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין:

אבי הנערה ואמה. מי שגדלו גדולים הרעים יתבזו עליה:

ואמר אבי הנערה. מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש:

ופרשו השמלה. הרי זה משל, מחורין הדברים כשמלה:

ויסרו אתו. מלקות:

ואם אמת היה הדבר. בעדים והתראה שזנתה לאחר ארוסין:

אל פתח בית אביה. ראו גדולים שגדלתם:

וסקלוה אנשי עירה. במעמד כל אנשי עירה:

לזנות בית אביה. כמו בבית אביה:

ומתו גם שניהם. להוציא מעשה חדודים שאין האשה נהנית מהם:

גם. לרבות הבאים מאחריהם דבר אחר גם שניהם לרבות את הולד, שאם היתה מעברת אין ממתינין לה עד שתלד:

ומצאה איש בעיר. לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה:

כי כאשר יקום וגו'. לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו ורבותינו דרשו בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו':