דברים כב, ה

לא יהיה כלי גבר על אשה. שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף:

ולא ילבש גבר שמלת אשה. לילך ולישב בין הנשים דבר אחר שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי:

כי תועבת. לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה:

לָא יְהֵי תִקוּן זֵין דִגְבַר עַל אִתְּתָא וְלָא יְתַקֵן גְבַר בְּתִקוּנֵי אִתְּתָא אֲרֵי מְרָחָק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ כָּל עָבֵד אִלֵין

לָא יִהְיֶה גּוּלְיַין דְּצִיצִית וּתְפִילִין דְּהִינוּן תִּקּוּנֵי גְבַר עַל אִיתָּא וְלָא יְסַפֵּר גְּבַר בֵּי שֵׁיחַיַא וְעִרְיְיתֵיהּ וּבֵי אַנְפּוֹי לְאִיתְחֲמָאָה הֵיךְ נְשָׁא אֲרוּם מְרַחֵק קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן הוּא כָּל דְּעָבִיד אִלֵּין

לא יהיה כלי גבר. נסמכה בעבור צאת למלחמה כי האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע ואם היא תצא עם אנשים למלחמה תבא בדרך לידי זנות וכן לא ילבש גבר והטעם זכר שלא נתמלא זקנו יתערב עם הנשים וינאף הוא והן ואינו יודע וזה יורה כי מנהג ישראל היה וכן ברובי המלכיות להיות מלבוש האנשים איננו כמלבוש הנשים רק הפרש ביניהם וי״א על חוץ לדרך ואין צורך רק השם יתעב מי שישנה מעשה השם:

לא יהיה כלי גבר על אשה - ללכת בין האנשים ולזנות.

כלי גבר על אשה בגימ' כלי תורה רמז שלא ילמד אדם לבתו תורה:

על אשה ב' כלי גבר על אשה. אם נפתה לבי על אשה זהו שאמרו שמיירי באשה שלובשת כלי גבר כדי להתנכר ולזנות כדכתיב אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי:

כי תועבת ה'

לא יהיה כלי גבר על אשה. מנע הכתוב כלי זיין מן האשה כדי שלא תצא למלחמה ויהיה סבה לזנות, וכן האיש אם ילבש שמלת אשה ושיתערב עם הנשים, כל זה תועבת ה'. וכן דרשו רז"ל כי תועבת ה' אלהיך, דבר המביא לידי תועבה. ומן הכתוב הזה למדנו רז"ל מפי השמועה שאסור לו לאדם להתקשט בקשוט המיוחד להן, כגון לראות במראה וכיוצא בו, והוא אחד מן השלשה דברים שהוצרכו חכמים להתיר לבית רבי, ושמע מינה שאסור הוא לשאר בני אדם שיסתכלו במראה לפי שהוא קשוטי הנשים אלא א"כ היה סופר שהתירו לו להסתכל כדי לחזק כח הראות, או שהוא חולה וחלוש ורוצה להסתכל בתאר פניו, הרי זה מותר, שאין זה בכלל קשוט ואינו דרך תאוה ופתויי יצר הרע. ועוד אמרו רז"ל לקט לבנות מתוך שחורות חייב משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ועוד דרשו רבותינו ז"ל כי מה שהרגה יעל לסיסרא ביתד ולא הרגתו בסכין, משום לא יהיה כלי גבר על אשה.

לא יהיה כלי גבר על אשה לפי שהוא גנאי ופריצות ולכך לא נטלה יעל חרב או חנית אלא המקבת והיתד למחץ רקת סיסרא ונסמכה פרשה זו כאן לפי שדבר למעלה בעניני מלחמה ואשה לא נבראת רק להקים זרע ואם תצא למלחמה תרגיל את עצמה לידי זנות וכן אם ילבש גבר שמלת אשה.

לא יהיה כלי גבר וגו׳ כל עשה אלה. לא מצינו על שני דברים תיבת כל. אבל באמת נכלל כאן ד׳ אזהרות. ומדויק בפרש״י באזהרה ראשונה כ׳ שתהא דומה לאיש כדי שתלך וכו׳ ועל אזהרה שניה כ׳ לילך לישב כו׳ ולא כ׳ לשון כדי. והענין דהאיש משונה מאשה גם בטבע גם במנהג. שנוי הטבע א״א לשנות כרגע. כי אם בהרגל שעושה טבע שניה. אבל מנהג הבגדים אפשר לשנות כרגע. והכתוב הזהיר על שני דברים. א׳ על שינוי הטבע שלא יהיה כלי גבר היינו כל״ז שבטבע האשה לא תוכל לחגור חרב. אם לא שתרגיל עצמה בכך איזה משך ימים וא״כ הוא הכנה שאח״כ תוכל לשנות בגדיה ולילך בין האנשים. וממילא ג״כ להיפך שהאיש מוזהר שלא להרגיל בטבע נשים להתקשט וכדומה כדי שיוכל בקל להשתנות בבגדי אשה. ואזהרה שני׳ הוא שלא ילבש גבר שמלת אשה. היינו שנוי בגד עליון שמכסה כל הגוף ונקרא שמלה ולא יהיה ניכר עפ״י שנוי הטבע שלא הרגיל עצמו עדיין. ואין שנוי הבגד העליון הזה אלא תועלת לזו השעה שהולך בין הנשים. וכמו כן להיפך. והיינו כל עושה אלה. וע׳ נזיר ד׳ נ״ט:

[נד] לא יהיה כלי גבר על אשה, לת"ק שם כלי נרדף עם שמלה ופי' שהאיסור הוא רק אם עי"כ תוכל להתערב עם אנשים, ולראב"י הם מובדלים שהאשה מוזהרת מלישא כלי זיין ועז"א תפס לשון כלי ולשון גבר כלי גבור מלחמה (שזה ההבדל בין איש ואדם ובין גבר) ותפס לשון לא יהיה לא לשון ילבש. והאיש מצווה שלא יתקשט בתכשיטי נשים שעז"א שמלת אשה ששם שמלה מציין בגדים חשובים העשויים לתכשיט כמ"ש למעלה על פסוק והסירה את שמלת שביה, ובנזיר (דף נט) שמביא ברייתא זו עמ"ש ר"י בלשנא בתרא דמעביר בית השחי ובית הערוה לוקה, ס"ל להרמב"ם וכל הפוסקים דגם לראב"י אין לאו זה כולל מעביר בית השחי. (זולת הסמ"ג שלו שיטה אחרת וכן לג' הגאונים שם) ועי' בתוס' יבמות (דף מח) ד"ה לא עשה רגליו, ובטוש"ע יור"ד (סי' קפא), וגם הת"א תרגם לא יהא תקון זין דגבר על אתתא כראב"י וכן בת"י (שופטי' ה) בפסוק ידה ליתד תשלחנה קיימת יעל מה דכתיב באורייתא ומנא דגבר לא יהי על אתתא ברם ידה ליתד תשלחנה וכ"ה במד' משלי על פסוק ידיה שלחה בכישור על יעל כדברי התרגום, ובתזי בכאן תרגם לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דאינון תקוני גברא על אתתא ולא יספר גבר בין שחייא וערייתי', ס"ל דגם ציצית ותפילין הויין כלי המיוחד לאיש, ועיין במ"ל (סי' יז סקט"ו) הבאתי כן בשם הלבוש והל"ח דאשה לובשת ציצית עוברת על לא יהיה כלי גבר על אשה, ומ"ש ולא יספר גבר הוא כמ"ד דלוקה. ומ"ש קרוי ה' שמות כן נזכר בספרי בכ"מ שכתוב חרם או תועבה:

ז ר"ל דרך הנשים בכך: ו ר"ל שלא יתקשט בקישוט אשה וא"ת למה מפרש ד"א על סיפא של קרא היה לו ג"כ לפ' פי' אחר על רישא דקרא כדמפר' בגמ' ר"א בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת"ל לא יהיה כלי גבר על אשה והרא"ם כתב והה"נ שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה. ועי"ל משום דקשה לד"א דלמה כתיב ברישא לא יהי' כלי גבר על אשה ובסיפ' כתי' ולא ילבש גבר שמלת אשה הל"ל ולא יהיה כלי אשה על גבר ומדמשנה ודאי בשני ענינים משתעי קרא ולפי דבר אחר לחוד נמי קשה למה נקט ל' לבישה הל"ל לא יתקשט גבר בהתקשטות נשים ל"צ גם פי' ראשון:

ח רצונו לפרש בזה מה שפירש לפניו שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים וכן בסיפא לילך ולישב בין הנשים שלא תקשי ליה מנ"ל לפרש הכי דלמא בכל ענין אסור ללבוש דגזירת הכ' הוא. ומתרץ דהא קרא נותן טעם כי תועבת ה' וגומר משמע דלא אסרה תורה כו':

לא יהיה כלי גבר על אשה וגו' עד כי יקרא קן. ענין המצוה הזאת וטעמה. שלפי שהזהיר פעמים רבות על איסור ערות אשת איש ועל איסור עריות. הזכיר שלא יתחכמו בני אדם ללבוש האשה בגדי האיש כדי שתלך אצלו ואיש לא יכירה. וזה באמת ימצא בנשים הנשואות כי כאשר ירצו להבעל לחשוקיהן וללכת לבקשם. הנה ילבשו בגדי בעליהן כדי שלא ירגישו בהן. וילכו כאיש ההולך לבקש חברו. גם האנשים המבקשים משכב הזכור ילבשו בגדי אשה להדמות אליה ולעורר לב הזונים. ולכן הזהיר על זה. ואין הזהרת העריות מצוה מחודשת. כי כבר הזהיר עליה פעמים רבות אבל הוסיף וביאר כאן שלא יעשו מתחבולות האלה כי האדם ראוי שיהיה ניכר באנושותו והאשה בנקבותה ולכן אמר כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה. ולא היתה התועבה במלבושים כ"א בהרבות הזנות ובבעילות האסורות הנמשכות שכבר הזהיר עליהן. ואפשר שנסמכה הפרשה הזאת למצות הטעינה לומר כי כמו שלא יאותו כלי גבר ותכסיסיו ומנהגיו לאשה. כן לא יאותו תכסיסי האשה ולבושיה לאיש גם לא דרכי האשה. וידוע שאין דרך הנשים לעזור אל טעינות ופריקות מן המשאות וכיוצא בזה. ולכן יאות אל האדם שלא ינהג מנהג הנשים ודרכיהן לבלתי נתון זרוע לאחיו לעזרו בזה. אבל יאזור כגבר חלציו ויעזור למי שיצטרך אליו. שלמה יהיה כעוטיה יושב ובטל ואחיו מצטער: