דברים כב, ח

כי תבנה בית חדש. אם קימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים לכך נסמכו פרשיות הללו:

מעקה. גדר סביב לגג, ואונקלוס תרגם תיקא כעין תיק שמשמר מה שבתוכו:

כי יפל הנפל. ראוי זה לפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חיב:

אֲרֵי תִבְנֵי בֵּיתָא חַדְתָּא וְתַעְבֵּד תְּיָקָא לְאִגְרָךְ וְלָא תְשַׁוִי חוֹבַת דִין דִקְטוֹל בְּבֵיתָךְ אֲרֵי יִפֵּל דְנָפֵל מִנֵהּ

אֲרוּם תִּבְנֶה בֵּיתָא חַדְתָּא וְתַעֲבֵיד תֵּיאַק גִּפוּפִין לְאִיגְרָךְ לָא תִגְרְמוּן לְאִסְתַּקְפָא חוֹבַת אֲדַם דִּיקְטוֹל בְּבֵיתָךְ דִּלְמָא יִפּוֹל דֵּין דְּחָמֵי לְמֵיפַל מִנֵּיהּ

וְתַעֲבֵיד גִּיפוּף לְאִיגְרָךְ וְלָא תְשַׁוֵּי חוֹבַת שְׁפִיכוּת אֲדַם זַכַּאי בְּבֵיתָךְ:

ועשית מעקה מצות המעקה מחודשת או מבוארת מלא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט טז) אבל מצות הכלאים מבוארת שכבר אמר (שם פסוק יט) שדך לא תזרע כלאים והנה במשמע ההוא כל מקום הנזרע והוסיף בכאן כי אם יזרע הכרם כלאים יקדש הזרע אשר יזרע ותבואת הכרם לומר שיאסר בהנאה כהקדש וטעם "פן" כמו כי תקדש וכן ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו (שם י ז) וכן ולא תגעו בו פן תמותון (בראשית ג ג) ויתכן שפירושו כמו פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה (דברים ל״ב:כ״ז) כענין שמא לומר לא תזרע אותו כלאים פן יצמח ויאסר עליך הכל כי אינן נאסרין אלא כמו ששנינו (כלאים פ"ז ה"ז) תבואה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן:

כי תבנה בית חדש. נדבקה זאת הפרשה אחר שנלחמו והם בארץ החל במצות הבית:

מעקה. טעמו ידוע מהקום (ס״א מהמקום) ואין ריע לו ומדקדק הוציאו מגזירת עקת רשע והביא עצמו בעקה:

הנופל. נקרא על שם סופו וכן יומת המת וכן ובגדי ערומים תפשיט ויתרוצצו הבנים ומלות רבות לאין מספר נקראו על שם סופם ולא נדע אם כן דרך הלשון. או הוא דברי נבואה כמו וירדוף עד דן עד נחל אשכול על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ואחר מצות הבית מצות הזרע והנטע כי אחר שהוא בארץ ובנה בית וזרע:

מעקה - אין לו חבר בתורה, כמו מגזרת מַעֲשֶׂה מַרְאֶה הוא. אבל עקת רשע, תעיק העגלה, מעיק תחתיכם, מגזרת שב קם הם.

ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל. כאשר יקרה שיפול איזה נופל משם לא תהיה אתה הגורם באופן שיהיה עונש הדם בביתך:

כי יפול הנופל וסמיך ליה לא תזרע. רמז לדברי ר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד:

ועשית מעקה לגגך. ע"ד הפשט יזהיר שישתמר האדם מן הסכנה, כענין שכתוב (דברים ד׳:ט׳) השמר לך ושמור נפשך מאד, ולכך יצוה כי כשיבנה ביתו שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם, ולא ישים דמים בביתו, וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו וכן הזכירו ז"ל. כי יפול הנופל, שמא יפול.

וע"ד המדרש ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו, ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, אבל אתה לא תגרום שתהא מיתתו על ידך. וענין המדרש הזה, כי כל הנבראים כלן נבראו בחפצם ורצונם והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כלם וכל המקרים העתידים לבא עליהם, וכן הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם אם בריוח אם בצער אם ע"י עצמן אם משל אחרים, וכן דרשו רז"ל כל מעשה בראשית לדעתם נבראו לצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב׳:א׳-ב׳) וכל צבאם, והכל רצו וקבלו, ועל זה אמרו ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, ואף על פי כן יש עונש גדול למי שמסבב, ולכך ועשית מעקה לגגך.

וע"ד הקבלה ועשית מעקה לגגך, אחר שהזכיר בשלוח הקן הבינה שהיא האם לשבעה בנים שגדלה, הוצרך להזכיר במצוה זו היראה והחכמה הדבקים עמה כדי להשלים כל העשר, כי המעקה הוא דבר הסובב והמקיף והוא מקור עליון, קדוש הוא בחכמה ובתבונה ובדעת, והגג הפרוש על הבית הוא החכמה, ולכך צריך הגג מעקה כדי שלא יפריד ויקצץ, כי ראשית חכמה יראת ה', וזהו עשר ולא תשע, שאם לא כן ישים דמים בבית ה' וישם אשם בנפשו להסתכן בעצמו, ובודאי יפול ממעלתו ויכשל בהשגתו, זהו כי יפול הנופל ממנו ולא אמר פן יפול, כי בודאי יפול משם כיון שאין מעקה. או יאמר כי יפול הנופל ממנו, כי יפול כמו הנופל ממנו, וירמוז לאלישע בן אבויה אחר שנפל וקצץ בנטיעות, ואף על פי שהוא לא נפל ממנו מאותו מקום ממש שהיה קצוצו למטה, מ"מ הכל נקרא קצוץ בין למטה בין למעלה.

כי תבנה אין לי אלא בונה לוקח מחברו או נותן לו במתנה מנין ת״ל בית מכל מקום.

ועשית אם עשהו ונפל עליו לעולם לעשותו ונסמכה כאן לומר אחר שילחמו והם בארץ יתחילו במצות הבית ואחר כך במצות הזרע והנטע.

ולא תשים דמים בביתך לרבות כל דבר המזיק כגון כלב רע וסולם רעוע.

כי תבנה בית חדש וגו' כי יפול הנופל ממנו. מלשון רז"ל (שבת לב) שבקיה לרויא דמנפשיה נפל, כך תיבת ממנו שב אל הנופל ואמר זה כדי שלא תאמר וכי המעקה מבטלת הגזירה כאשר זה ראוי ליפול. על כן אמר שאין הדבר כן כי אתה לא תשים דמים בביתך כי מי שדמיו בו וראוי ליפול למה יהיה זה בביתך, ומכל מקום הראוי ליפול לא ינצל על ידי המעקה כי יפול הנופל ממנו מנפשיה נפיל אפילו במקום מישור, אבל אם לא תעשה מעקה אז יפול ממך ולא ממנו מעצמו וה' רצה שהוא עצמו יפיל את עצמו כי מידו היתה זאת לו. וי"א ממנו שב אל המעקה כי הראוי ליפול יפול אפילו מן המעקה ואין המעקה מצלת כי אם הבלתי ראוי ליפול.

ורז"ל אמרו (תנחומא תצא א) אם קיימת מצות מעקה תזכה לכרם, מה ענין המעקה אל הכרם אלא לפי שהיין מפיל את השכור כדמסיק בילקוט מה הגפן בוצרין אותו והוא שותק ואח"כ משקין לאדם ומפילין אותו כו' עיין סוף פר' וישב (מ קמו) לפיכך דווקא אחר עשיית המעקה המצלת מן הנפילה תזכה לכרם ולא קודם לכן כי יפול הנופל ממנו, רמז לדבר כי יפול הנופל סוף תיבת עולה למספר יין. ותדע כי פרשת שלוח הקן מתחלת בכ"ף ומסיימת במ"ם דהיינו בין הכל סמ"ך וכן פרשת מעקה וכרם, מתחילות בכ"ף ומסיימות במ"ם על שם סומך ה' לכל הנופלים (תהלים קמה יד) כי בשלוח הקן הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא גוזלות ועלה ונפל ומת היכן אריכות ימיו של זה וסמכו ה' ליתן לו אריכות ימים לעולם שכולו ארוך (חולין קמב.) ובעשיית מעקה סמ"ך לכל הנופלין הראוין ליפול, ובלא תזרע כרמך כלאים שאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (ברכות כב.) ועל ידי זה יגרום לו תוקד אש (קידושין נו:) אמנם כשאינו זורע ע"ז האופן סמך ה' לכל הנופלים במפולת יד. וקרוב לזה פירש הריב"ה ומתוכו תראה מה שהוספתי משלי.

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה. בספרי מבואר דה״ה בית ישן. והא דכתיב בית חדש בא ללמדנו דהכונה בית חדש ראוי לייסדה ע״ד מצוה בתחלתה. והכי מבואר בזוהר פ׳ מצורע. מש״ה צוה ה׳ להכין ביתו במצות מעקה. והא דלא כתיב כן במצות מזוזה. הוא משום דמזוזה אינו תלוי בבנין בית כ״כ. משום דמי שאין לו מזוזה רשאי לדור בלא מזוזה. רק שעליו מצוה לקבוע מזוזה כשישיג כמש״כ בהע״ש שאי׳ קכ״ו אות ז׳. משא״כ מעקה תלוי בבנין הבית דאסור לדור בלי מעקה. מש״ה שייך יותר לחדש ביתו במצות מעקה:

[סה] כי תבנה בית חדש. מ"ש כי תבנה אינו בדוקא דהא אמר הטעם ולא תשים דמים בביתך מ"מ, והנה מלשון בביתך הייתי אומר בית שדר בו ולמעט בית התבן ובית הבקר כמו שמיעט אותם בספרי ואתחנן (פסקא לו) ממזוזה ממה דכתיב ביתך מה ביתך מקום כבוד ובית דירה, אך הלא אמר כי תבנה בית, משמע כל שבנה כמו שמרבה כל אלה בספרי שופטים ממ"ש אשר בנה בית, ובכ"ז משם בית ממעט בית שער אכסדרה, שהוא אולם הבית או שער הבית לא בית, והעתקתי ג' הגר"א:

[סו] ועשית מעקה לגגך. ה"ה בכל מקום שיש סכנה ויוכל ליפול משם כגון בורות שיחין ומערות שעז"א ולא תשים דמים בביתך, ותפס גג פרט לכבש שהאדם נשמר בעלותו עליו, ומ"ש בית לרבות היכל ופי' בז"א עפמ"ש (פ"ד דמדות מ"ו) שהי' להיכל מעקה ג' אמות, וצ"ע הלא בתי כנסיות פטורים מן המעקה ועיין בח"מ (ס' תכז סעיף ג') והגר"א גרס בית פרט לאולם:

[סז] כי תבנה בית חדש ועשית מעקה. מ"ש חדש הוא למותר ובא לומר שתיכף כשתרצה לחדש הבית צריך שתעשה מעקה, ומ"ש כמה מקום מעגלו, ברמב"ם (פי"א מה' רוצח הלכה ג') גובה המעקה י' טפחים וכתב הראב"ד דוקא ממקום דורסו והוא מקום הנמוך שבו אבל שאר צדדים ג' טפחים, ונראה פירושו שהגג הוא משופע קצת, וכשהי' מעגל במעגלה מגלגל העץ ממקום הגבוה אל מקום הנמוך כמ"ש במשנה דמכות (דף ז) הי' מעגל במעגלה וכו', ומקום סוף השפוע שהוא מקום הנמוך קורא בית דורסו שם צריך י' טפחים ומקום שמעגילו משם מן הגובה די בג' טפחים, ויש עוד פי' בזה עיין בז"א:

[סח] כי יפול הנופל, ר"ל שראוי ליפול מכבר ובכ"ז צריך אתה לעשות מעקה שלא תהיה אתה הגורם לזה, ותיבת ממנו דרש כמ"ש בב"ק (דף נא) ממנו ולא לתוכו, ור' ישמעאל ס"ל שבמקום סכנה יפול הנופל אף שלא נגזר עליו מקדם, ומ"ש יפול הנופל ממנו ר"ל ממנו להביא ראיה כמ"ש בשבת (דף לב) אולם בגמ' שם אמר זה בשם ר' יצחק ותנא דבי ר"י אמרו כלשון הראשון, וצ"ל שר"י לחוד ותנא דבי ר"י לחוד, ומ"ש בית שאין בו ד' על ד' הוא בסוכה (דף ג) עיי"ש:

כ ר"ל לל"ל הנופל. ומתרץ דהנופל ר"ל ראוי זה ליפול ומפרש והולך כיון שראוי זה ליפול למה עובר זה בלאו אם לא עשה מעקה ונפל אדם ממנו. ומפ' ואעפ"כ לא תתגלגל כו':

ל וא"כ כל העם מרננים אחריך שאתה חייב הואיל ונפל זה מן הגג שלך:

כי תבנה בית חדש וגו' עד כי יקח איש אשה. גם המצות האלה בכלל שכר מצוה מצוה כמו שזכרתי ואם כבר נזכרו במה שקדם, הנה מצות המעקה מבוארת (פ' קדשים) מלא תעמוד על דם רעך, וביאר כאן ענין המעקה כדי שלא ישים דמים בביתו. וטעם המצוה הזאת הוא דומה לטעם שלוח הקן, להרחיק ההפסד האפשרי להיות קודם זמנו, וכדי שיתמיד התהוות בהיות זמנו הראוי ולכן הזהירו ועשית מעקה לגגך, ואמר שכאשר יעשה זה לא ישים דמים בביתו ולא יהיה מוכן לנפול הנופל משם ולכן אסרו חז"ל בספרי (ד' מ"ו) ובב"ק ס"פ השואל בכלל המצוה הזאת כל דבר שיש בו סכנה. ואמרו שהדין הזה ינהג כשיבנה בית חדש או יקנה או יירשנו או ינתן לו, בין שיהיה שלו לבדו או עם שותפין יתחייב לעשות מעקה, ומה יפו דברי חז"ל בשבת פ"ב בכי יפול הנופל ממנו ראוי היה זה לפול ואע"פ כן לא יתגלגל על ידך שמגלגלים חובה ע"י חייב, הנה דייקו מלת הנופל שהיה די באמרו ולא יפול אדם ממנו אבל לכן אמר הנופל לפי שהיה ראוי שיפול, וזה ממה שיחזק ב' אמונות יקרות אמונת הבחירה האנושית ואמונת הידיעה האלהית בקצות האפשרי מבלי שיכריחהו, וי"מ כי יפול הנופל ממנו שהמעקה יועיל למי שיהיה נופל מאליו מבלי כונה אלהית, אבל מי שראוי שיפול ע"ד ההשגחה מצד רוע פעולותיו לא יוכל להנצל בשום פנים וגם הוא פי' נכון, ואמנם מצות לא תזרע כרמך כלאים כבר נזכרה גם כן (פ' קדשים) שדך לא תזרע כלאים וביאר כאן המצוה הזאת שאין האיסור בלבד בשדה אשר זכר שמה כי ג"כ ינהג האיסור בכרם, ולכן לא תזרע כרמך וידענו עם זה שהאיסור כולל לשדה כמו שנז' שם ולכרם כמו שנזכר כאן ובמשמע כל דבר הנזרע. וביאר בזה עוד כי אם יזרע הכרם כלאים, לא די שיהיה אסור בהנאה תבואת הכרם היוצאת מן הכלאים שזרע אבל גם הזרע שיזרע והתבואה שיצא ממנו כלו יהיה אסור בהנאה וזהו שאמר פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, ר"ל פן יהיה קדש המלאה שהוא הזרע אשר תזרע וגם יהיה קדש תבואת הכרם היוצאת מאותו זרע כי שניהם יהיו קדש וטעם המצוה הזאת שיהיו הפעולות כלם שלמות ופשוטות מבלי עירוב וזיוף אבל כל דבר ודבר יהיה נכר במינו הפשוט בענין שלא תהא האמת נעדרת ולא תפסד ולא תשתנה אל זולתה, ואמנם המצוה האחרת לא תחרוש בשור ובחמור יחדו כבר נזכרה ג"כ בהמתך לא תרביע כלאים. וביאר ב' דברים, הא' שלא יחשוב שיהיה האיסור במי שירביע כדי להוליד כי הנה גם בחרישה יאסור שותפות. והב' אמרו בשור ובחמור יחדו ר"ל שלא יאסור החרישה בשותפו הב"ח כ"א בהיות אחד מהם טהור וא' טמא כמו השור והחמור וכן כל טמא וטהור זולתם, והמצוה הזאת סמוכה גם מקושרת אל מצות הכלאים כי ענינם א', ור"א אמר שחמל הש"י על כל מעשיו כי אין כח החמור ככח השור לחרוש שניהם יחדו, ואמנם המצוה הזאת לא תלבש שעטנז כבר ביארנו בה גם כן באמרו ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, וביאר בזה ב' דברים הא' שעם היות שאמר שמה ובגד כלאי' שעטנז לא יעלה עליך אין האיסור נוהג בעליה בלבד אבל האיסור הוא בלבישה, ולפי שהוא עולה על האדם אמר לא יעלה עליך, וביאר זה כאן באמרו לא תלבש שעטנז, והביאור השני שהאיסור הזה אינו כ"א בב' המינים האלה צמר ופשתים לא בשאר מינים. וגם ענין המצוה הזאת וטעמה דומה לטעם הכלאים והחרישה בשור ובחמור יחדו ולכן באה אחר כן. ואמנם המצוה האחרת שהיא גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וגו' כבר נזכרה גם כן מצות הציצית (פ' שלח) בשלמות, אבל ביאר בה הנה ב' דברים, הא' באמרו על ארבע כנפות כסותך להגיד כי אע"פ שהיה הלבוש מכנפים הרבה לא יחוייב בציצית כי אם בבעל ד' כנפות, והביאור השני אמרו אשר תכסה בה להגיד שאם אין הלבוש כדי לכסות בו אינו חייב בציצית, ונסמכה מצוה זו למצו' שעטנז להגיד שאין מצות הציצית נוהגת כי אם בבגדים שהם של צמר ופשתים לא בשאר. והיה תכלית כל המצות שזכר להגיד שראוי לאדם שיתנהג כפי השלמות ויהיו פעולותיו אמתיות מפורסמו' וגלויות בענין שיהיו נכרים החסרונות והשלמיות כל אחד כפי מה שהוא. ולכן הזהיר על כל ערוב וזיוף אשר לא יעשה אבל יהיו הדברים נפרדים גלוים וניכרים בעצמם כפי אמתתם, ולכן אמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך, ר"ל שיוליך עמו סימנים להראות את העמים כלם שהוא איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, ובזה מההגלות וההורתה והפרסום ולכן סמך לזה מצות המוציא שם רע שהוא מזייף האמת ואומר מה שאינו כן בבתולי אשתו שיענש, ואם אמת היה הדבר שיהיו כלאים באשה תסקל כמו שיתבאר: