רש"י על בראשית פרק לט

ויוסף הורד. חוזר לענין ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדלתו ועוד, כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, שראתה באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה:

כי ה' אתו. שם שמים שגור בפיו:

וכל יש לו. הרי לשון קצר, חסר אשר:

ולא ידע אתו מאומה. לא היה נותן לבו לכלום:

כי אם הלחם. היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקיה:

ויהי יוסף יפה תאר. כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקדוש ברוך הוא אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדב, מיד

ותשא אשת אדניו וגו'. כל מקום שנאמר אחר סמוך:

וחטאתי לאלהים. בני נח נצטוו על העריות:

לשכב אצלה. אפלו בלא תשמיש:

להיות עמה. לעולם הבא:

ויהי כהיום הזה. כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד, יום צחוק, יום איד שלהם שהלכו כלם לבית עבודה זרה, אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך:

לעשות מלאכתו. רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב):

ראו הביא לנו. הרי זה לשון קצרה, הביא לנו ולא פרש מי הביאו, ועל בעלה אומרת כן:

עברי. מעבר הנהר, מבני עבר:

אדניו. של יוסף:

בא אלי. לצחק בי העבד העברי אשר הבאת לנו:

ויהי כשמע אדניו וגו'. בשעת תשמיש אמרה לו כן, וזהו שאמרה כדברים האלה עשה לי עבדך, עניני תשמיש כ אל ה:

ויט אליו חסד. שיהא מקבל לכל רואיו, לשון כלה נאה וחסודה שבמשנה (כתובות יז א):

הוא היה עשה. כתרגומו במימריה הוה מתעביד:

באשר ה' אתו. בשביל שה' אתו: