בראשית לט, יד

ראו הביא לנו. הרי זה לשון קצרה, הביא לנו ולא פרש מי הביאו, ועל בעלה אומרת כן:

עברי. מעבר הנהר, מבני עבר:

וּקְרַת לַאֲנָשֵׁי בֵיתַהּ וַאֲמֶרֶת לְהוֹן לְמֵימָר חֲזוֹ אַיְתִי לָנָא גַּבְרָא עִבְרָאָה לְחַיָּכָא בָנָא עַל לְוָתִי לְמִשְׁכַּב עִמִּי וּקְרֵית בְּקָלָא רַבָּא

וְרָמַת חֶלְבּוֹנָא דְבֵיעָתָא בְּדַרְגְשָׁא וּקְרַת לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַאַמַרַת חָמוּן שִׁכְבַת זַרְעָא דְאַטִיל דֵין דְאַיְיתִי רִיבּוֹנְכוֹן לָנָא גְבַר עִבְרָאֵי לְמִגְחוֹךְ בָּנָא עַל לְוָתִי לְמִשְׁכּוֹב עִמִי וּקְרִית בְּקָלָא רָמָא

וטעם ראו הביא לנו איש עברי כי העברים שנואי המצרים המה ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (בראשית מ״ג:ל״ב) ולא יקנו מהם רק לכורמים וליוגבים ולא יבאו בביתם ולכן אמרה הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד וראוי לו שיצחק בנו כענין שנאמר (משלי כט כא) מפנק מנוער עבדו וגו' וזה טעם אשר הבאת לנו כי הבאתו בביתם היתה קשה בעיניהם ואמרה הביא לנו על בעלה לא הזכירתו לכבודו או בדרך מוסר לנשים או בעבור שהמביא ידוע וכן בספר איוב במקומות רבים ידבר על השם הנכבד בסתם בעבור דעתם שעליו ידברו וכן ויאמר אל אבנר מדוע באת אל פילגש אבי ( ג ז) לא יזכיר האומר ולא דבר בו כלל בעבור היותו ידוע שהוא איש בשת:

הביא לנו. בעלי:

ואקרא בקול גדול - לפי שאתם רחוקים ממני, שאילו לא הרימותי קולי היה שוכב עמי בעל כורחי.

ותקרא לאנשי ביתה. לזכות את עצמה אמנם כאשר ראתה שחוץ לחדר לא רץ וזה ראו גם אנשי ביתה אמרה להם וינס ויצא החוצה כמו שהיה באמת אבל לבעלה שלא ראה הדבר אמרה וינס החוצה להורות שעשה תנועת הניסה גם בחוץ להמלט מאנשי ביתה וזה לאמת ענין השקר שלה:

לצחק בנו. בעניני צחוק שמתוכם נכר שבא אלי לשכב עמי:

ראו הביא לנו איש עברי. ולא פירשה מי, והכונה על בעלה. ומה שלא הזכירתו אותו הנה זה דרך מוסר בנשים. ומה שאמרה איש עברי שהיה מוחזק בארץ הוא ואבותיו כאנשים עברים על שם שהיו מעבר הנהר. לצחק בנו. כלשון הכתוב (משלי י׳:כ״ג) כשחוק לכסיל עשות זמה. בא אלי לשכב עמי. תפח רוחה היא אמרה לו שכבה עמי ואומרת בא אלי לשכב עמי.

ובמדרש בא אלי לשכב עמי, זהו שאמר הכתוב (קהלת ז) ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה. רבי יהודה בר שלום אומר אין לך קשה מן האשה, תדע כי במעשה העגל נאמר (שמות לב) ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש. ובמעשה זמרי ע"י אשה נפלו (במדבר כה) ארבעה ועשרים אלף. (קהלת ז) טוב לפני האלהים ימלט ממנה, זה יוסף. וחוטא ילכד בה זה זמרי. מהו אסורים ידיה, היו תופשות לאדם בשוק. כשברא הקב"ה לחוה אמר מאיזה מקום אבראנה, אם מן הראש תהיה רוחה גסה, אם מן העין תהיה סקרנית, אם מן הפה תהיה פטפטנית, אם מן האוזן תהיה צייתנית, אם מן הידים תהיה גנבת, אם מן הרגלים תהיה פדרנית. מה עשה הקב"ה בראה מן הצלע שהוא מקום צנוע כדי שתהא צנועה ויושבת בבית. ואע"פ שלא בראה מן הראש רוחה גסה שנאמר (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון. לא בראה מן העין והיא סקרנית שנאמר (שם) ומשקרות עינים. וכתיב (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים. לא בראה מן הפה והיא פטפטנית שנאמר (בראשית ל) המעט קחתך את אישי. לא בראה מן הידים והיא גנבת שנאמר (בראשית לא) ותגנוב רחל את התרפים. לא בראה מן האוזן והיא צייתנית שנאמר (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל. לא בראה מן הרגלים והיא פדרנית שנאמר ( בראשית ל) ותצא לאה לקראתו. (בראשית לד) ותצא דינה בת לאה.

[לצחק בנו צחוק שלפני הבעילה].

ראו הביא לנו. על בעלי אני מתרעמת שהיה לו ליקח עבד ניכר מהארץ הזאת ולקח איש עברי מארץ רחוקה שאינו חושש מה יעשה למחר יברח לו:

בא אלי לשכב עמי. לאנסי אלא שקראתי בקול גדול וברח, מאחר שראתה שלא תוכל לו הלשינה עליו להוציאו מן הבית כי לא היתה יכולה לראותו כי שעה שרואה אותו מדי בערה בה תאוותה ועוד שיראה פן ילשין הוא עליה:

ותקרא לאנשי וגו׳. לצד שידעה צדק יוסף בעיני אדונו ולא יאמין לדבריה, לזה נתכונה ותקרא להם שהם יאמרו בבוא אדוני יוסף, והוא אמרו לאמר, ובערה בם אש הקנאה להעיד, והוא אמרו ראו הביא לנו וגו׳ לצחק בנו, שתפתם בצרתה כי גם עליהם גדלו והוא איש נכרי.

או ירצה באמרו ראו כי יעידו על הדברים כי כן ראו, והוא אמרו ״לאמר ראו״, גם נתחכמה להתרעם נגד הבעל, שבזה אם יליץ טובה עליו תאמר: ״אף זו מן התוכחות עליך תלונתי״.

איש עברי. לא אמרה להן עבד כמו שאמרה להאדון. משום דלפי דבריה לאנשי ביתה שבא לשכב עמה ממש. אין נ״מ אם הוא עבד או ב״ח משרת בבית הכל הוא עול גם לו גם להאדון שהביא איש כזה לבית:

עברי. שידוע היה שהעברים מחוממים בכל מעשיהם כדאי׳ ביצה דכ״ה ב׳ דתיהם של אלו אש. ופרש״י מנהגם של אלו אש שהן עזים כאש:

לצחק בנו. הבינה מדברי יוסף טענות מיוחדות שא״א למלא רצון אשת האדון בפרטות. מה שאין בזה טעם בשארי בני בית. וגם ראתה אותו יפה שהוא סיבה עלולה לזנות כדאיתא ביומא דל״ה ב׳ נאה הייתי וטרוד ביצרי. ע״כ חשבה שבאמת הוא רועה זונות ומפתה נשי הבית מש״ה מצאה לב לאמר להן בפשיטות לצחק בנו עד שבא אלי לשכב עמי. לפתות אותי שאתרצה לו:

ואקרא בקול גדול. כפי הראוי להיות נבהל על פתוי כזה:

ראו הביא לנווגו' לצחק בנו. הסיתה אותן כאלו לכלן עושה כן, כ"ש מהגבירה כי אחר שבא אלי כ"ש שיעשה זאת לכן, ומה שנמצא בגדו בידה אמרה שזה מפני שבא לשכב עמי וכבר פשט בגדו, וע"י שהרימותי קולי נשאר בגדו שפשט אצלי, ובאמת עזב בגדו בידה לא אצלה, כי היא תפשה בגדו והיא אמרה שעזב אצלה על המטה, כי כבר פשט את בגדו לעשות המזמתה:

ה (ג"א), אף על גב דלעיל פרשת לך לך בפסוק (י"ד י"ג) ויגד לאברם העברי, פירש רש"י (שם ד"ה העברי) שבא מעבר הנהר לבד, ולא פירש מבני בניו של עבר, יש לומר כיון שאברהם עצמו בא משם די לו במה שבא מעבר הנהר, אבל בזרעו לא די זה, שהם לא באו מעבר הנהר איצטריכו שניהם, וכן במה שהם מבני עבר לא די דלמה יתייחסו לעבר ולא לשם: