בראשית לט, כב

הוא היה עשה. כתרגומו במימריה הוה מתעביד:

וִיהַב רַב בֵּית אֲסִירֵי בִּידָא דְיוֹסֵף יָת כָּל אֲסִירַיָּא דִּי בְּבֵית אֲסִירֵי וְיָת כָּל דִּי עָבְדִין תַּמָּן עַל מֵימְרֵהּ הֲוָה מִתְעֲבֵד

וּמַנִי רַב בֵּית אֲסִירֵי בְּיַד יוֹסֵף יַת כָּל אֲסִירַיָא דִבְבֵית אֲסִירֵי וְיַת כָּל דְעָבְדִין תַּמָן הוּא מִפְקָד לְמֶעֱבַד

ואת כל אשר עושים. יש אומרים כי הי' מתעסק באומנות שיחיה ממנו כאשר היו עושים האסורים והקרוב אלי כפירושו כל אשר היו צריכים כאילו היה הוא העושה כי פקיד היה עליהם והפסוק הבא אחריו לעד:

[ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה פי׳ את כל המעשה אשר היו עושים].

הוא היה עושה. תרגום פרש ״על מימריה״. ולדבריו למה לא ידבר הכתוב צחות ויאמר בפרוש ״על פיו היו עושים״? ואולי שנתכון הכתוב בשנותו את טעמו להודיע גם כן שהגם שהיה הוא המנהיג, לא היה מתנהג בשררה ומונע עצמו מתשמיש דבר אשר היו עושים שם האסורים, אלא ידו כיד כלן שוה, וזה יגיד מזג טבעו כי טוב הוא ומצא חן ושכל טוב בעיני ה׳ ואדם.

ויתן שר וגו׳. יצא מזה תועלת ליוסף שהיה עוד מוראו על כל יושבי בית הסוהר:

הוא היה עושה. הוא המצוה ומכניס ומוציא מעשיהם למכירה וזהו גמר תכלית מע״י וזהו נקרא ג״כ עשיה להביא לידי תכלית כמש״כ ב׳ ד׳ וע״ש:

ויתן. אח"כ נתן כל האסירים תחת פקודתו והיה הוא במקום שר הסוהר, והוא סדר להם את כל אשר יעשו, בענין שכל מה שעושים שם נחשב על שמו שהוא עשה כי נעשה עפ"י דבורו:

ז רוצה לפרש שהיה לו עבדים תחתיו והוא היה אומר להם שיעשו, והיינו במימריה הוה מתעביד, לא שהיה עושה מה שהיו הם צריכין לעשות, דאם כן היה משרת שלהם ומאי ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר: