בראשית לט, א

ויוסף הורד. חוזר לענין ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדלתו ועוד, כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, שראתה באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה:

וְיוֹסֵף אִתָּחַת לְמִצְרָיִם וּזְבָנֵהּ פּוֹטִיפַר רַבָּא דְפַרְעֹה רַב קָטוֹלַיָּא גְּבַר מִצְרָאָה מִידָא דַּעֲרָבָאֵי דִּי אֲחִתוֹהִי לְתַמָּן

וְיוֹסֵף אִיתָּחַת לְמִצְרַיִם וְזַבְּנֵיהּ פּוֹטִיפַר עַל דְחַמְיֵיהּ שַׁפִּיר בְּגִין לְמֶעֱבַד עִמֵיהּ מִשְׁכְּבֵיהּ דְכוּרָא וּמִן יַד אִתְגְזַר עֲלוֹי וְיָבִישׁוּ שַׁעַבְזוֹי וְאִסְתָּרַס וְהוּא רַבָּאֵי דְפַרְעה רַב סַפּוֹקְלַטוֹרְיָא גְבַר מִצְרָאֵי בְּעַרְבְנוּתָא מִן עַרְבָאֵי דְאַחֲתוֹהִי לְתַמָן

שר הטבחים - על ידו נידונין הנרצחים והאסורים בבית הסוהר שלו.

ויוסף הורד. בזמן אחד בעצמו ירד יהודה מאת אחיו וקרה לו כל מה שכתב למעלה ובאותו הזמן בעצמו יוסף הורד:

מיד הישמעאלים. שהיו בעלי הגמלים הנושאים והם בעצמם היו סרסורים:

ויוסף הורד מצרימה. וקודם ירידתו של יוסף ירד יהודה להתקיים גואל אחרון זה מלך המשיח שיצא מפרץ שנא' וירד יהודה וגו':

הורד. ירד לא נאמר אלא הורד לקיים גזרת המקום לגלגל הדבר להוריד אבותינו למצרים משל לפרה שרצו להכניסה למקולין ולא רצתה מה עשו לקחו ולדה והכניסוהו לשם בפניה אף היא רצתה מיד ונכנסה אחריו כך כשהורד יוסף נכנסו אחיו לקיים גזרת המקום ב"ה:

הורד ב' במסורה. ויוסף הורד. הורד שאול. לומר ששקול הגלות כנגד גיהנם:

הורידוהו ב' במסורה הורידוהו שמה. הורידוהו אלי גבי בנימין. בשביל שגרם יהודה ליוסף שהורידוהו שמה למצרים הוצרך גם הוא להוריד בנימין שמה:

ויוסף הורד מצרימה. דרשו רז"ל בן אמה מוכר בן חורים, ועבד קונה אותו. שהרי המדינים מכרו אותו שהיו בני האמה בני הגר, ופוטיפר היה עבד, ונתקיים הכתוב (קהלת י) ראיתי עבדים על סוסים. ושר הטבחים זה ממונה היה להרוג כל חייבי ההריגה בגזרת המלך והיה גבור חיל ובעל זרוע כמו נבוזארדן שהיה שר גדול, כענין שכתוב (ירמיה לט) וישלח נבוזראדן רב טבחים, וכתיב (מ"ב כה) ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב טבחים. וכן מצינו באריוך כתיב (דניאל ב) באדין דניאל התיב עיטה וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא.

ובמדרש ויוסף הורד מצרימה, מעשה באנטונינוס המלך שבא לקסרין שלו ושלח אחר רבינו הקדוש בא רבינו הקדוש ור"ש בנו עמו ורבי חייא הגדול, ראה ר"ש שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפיטולירין של עמודים, א"ל ר"ש לרבי חייא ראה כמה פטומים עגלים של עשו, נטלו ר' חייא והוליכו לשוק והראו סל של תאנים וסל ענבים והזבובים עליהם, אמר רבי חייא זבובים אלו ואותו לגיון שראית אי זה מהם משובח. כשעלה ר"ש אצל אביו אמר לו כך אמרתי לרבי חייא וכך השיב לי, אמר לו אביו עד עכשיו נתן לו הבבלי ממש שהשוה אותו לזבובים, לפי שלגיונים אלה אינם חשובים כלום אבל זבובים הקב"ה עושה שליחותו בהם, שנאמר (ישעיה ז יח) והיה ביום ההוא ישרק ה' לזבוב אשר בקצה יארי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור. וכן כתוב (שמות כג) ושלחתי את הצרעה לפניך. וכן בכנים וצפרדעים. תדע שבשעה שבקש הקב"ה לקיים גזרת ידוע תדע בקטן שבשבטים עשה שליחותו, נמכר יוסף למצרים וירדו שם אביו ואחיו ופרעו השטר, לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה.

ויוסף הורד מצרימה עד שלא נולד שעבוד ראשון נולד גואל אחרון תחלה נולד פרץ שעתיד מלך המשיח לצאת ממנו, ואחר כך ויוסף הורד מצרימה שהוא שעבוד ראשון של ישראל.

ויוסף הורד מצרימה. לאחר שסיפר תולדותיו של יהודא חזר על יוסף וגלגוליו ואיך אירע לו במצרים:

ויוסף הורד מצרימה. פרש״י חוזר לענין הראשון. וא״כ אינו אלא כפלות דברים. וגם מיותר מש״כ איש מצרי וגם מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה כ״ז אין בו טעם וענין. אבל כבר ביארנו שכך היה המנהג בבוא איש למכור עבד. והיה קשה עליו לשבת ולפרנס ולשמור את העבד עד שיזדמן קונה אזי היה נמכר לדימוסיא של מדינה אשר פוטיפר היה הממונה ע״ז והמדנים היו הסרסרים בזה. והיה הנימוס אשר אין הממונה רשאי ליקח לעצמו מן הדימוסיא כמו שהדין גם אצלנו אשר גבאי צדקה אסורים לקחת מן הצדקה לעצמן מפני החשד. אבל אם המוכר מביא בעצמו על השוק למכור הלא הכל שוין. ומספר המקרא אופן ההשגחה הפרטית אשר זרחה ליוסף כי קנהו פוטיפר לעצמו והיה בזה תועלת נפלא באשר היה שר הטבחים של המלוכה ע״כ נפגש לבסוף עם שרי המלוכה שר המשקים ושר האופים ומזה החל להתנוצץ גדולתו. ומספר המקרא ויוסף הורד מצרימה היינו על שוק המקח שהיה בעיר לא כאשר ישב עד כה בדימוסיא של מדינה שהיה חצר חוץ לעיר אלא הורד מצרימה:

ויקנהו פוטיפר. אע״ג שלא בקל היה יכול לעשות כן אחרי אשר נמכר לדימוסיא מ״מ השתדל בהמצאה אשר לא יורידוהו המדנים סרסרי הדימוסיא אלא הישמעאלים שמכרו המה הורידוהו שמה על השוק ולא נודע לאיש כי נמכר לדימוסיא תחלה. והיה גם בזה טובה ליוסף לשעה זו. כי המדנים המה אנשים רעים אשר חברתם הרגילה עם עבדים קשה על איש יקר רוח כיוסף אבל הישמעאלים היו סוחרים בשארי דברים ואין להם עסק עם עבדים רק במקרה בא להם עסק יוסף ומספר הכתוב שהיה פוטיפר איש מצרי שלא נחשוב שהסיבה שהשתדל פוטיפר כ״כ בזה משום שהיה ממדינת כנען כמו שמצוי שעובדים במלוכה אנשים ממדינה אחרת. ובאשר מצא עבד מכנען היודע טבע בני כנען ערבה עליו עבודתו. ואה״כ כי לא כן הדבר אלא הי׳ איש מצרי ומ״מ השתדל הרבה בזה ע״פ השגחה פרטית:

ויוסף הורד מצרימה. כבר כתבתי שמה שאמר שהמדנים מכרו אותו אל מצרים, היינו באמצעות הישמעאלים, היינו שמסרוהו להישמעאלים שימכרו אותו שם וע"כ באר פה שכן היה שהורד מצרימה והיה מהשגחת ה' שיקנהו פוטיפר שהיה שר וגדול, והוא קנהו מיד הישמעאלים שהם היו המורידין אותו:

ק (ג"א), דאם לא כן הרי כבר כתיב והמדנים מכרו אותו, אלא שהפסיק וכו':

ר ואם תאמר למה לא פירש זה הטעם לעיל נמי בתחילת הפרשה למה הפסיק בפרשתו של יהודה, ולא פירש שם אלא שהורידוהו מגדולתו (לעיל ל"ח א' ד"ה ויהי), ולא פירש ועוד כדי לסמוך וכו', ויש לומר דלעיל הוה אמינא מנליה דתמר היתה כוונתה לשם שמים, אבל עכשיו שהוכיח רש"י מן הפסוק צדקה ממני (לעיל ל"ח כ"ו), שכוונתה היתה לשם שמים, לכך מפרש פה הטעם. (קצ"מ), דאי מטעם ראשון לחוד לא הוה ליה להפסיק אלא עד וירבו הימים (לעיל ל"ח י"ב) שזהו מעשה אחר, ושם היה לו להשלים ענינו של יוסף, ותירץ כדי לסמוך מעשה אשתו וכו', ואי מטעם זה לחוד היה לו להתחיל וירבו הימים ותמת וגו' אשת יהודה וגו' (שם), ולמה התחיל בוירד יהודה אלא שהורידוהו, לכך שם שלא בא ליתן טעם אלא על סמיכת וירד למכירה, כתב ההוא טעמא לחוד, אבל כאן בא ליתן טעם על ההפסקות כולן לכל אחד ב' הטעמים:

ויוסף הורד מצרים וגו' עד סוף הסדר. ויש בפרשיות האלו גם כן שאלות והם אלו:

השאלה הא' ויהי י"י את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי וזכר בפסוק מלת ויהי ג' פעמי' והוא כפל מבואר והיה לו לומר ויהי י"י את יוסף ויצלח בבית אדניו המצרי:

השאלה הב' במה שזכר שהפקיד אדוניו כל אשר לו בידו כי ראשונה אמר ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו ואח"כ חזר לומר ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה והוא כפל מבואר:

השאלה הג' למה אשת אדוניו פרסמה הדבר ההוא והנה בזה פגמה את עצמ' וטוב היה לה לשתוק מפני כבודה גם כי לכל זמן ואולי כי בפעם אחרת תפתהו ותוכל לו ולכל אשר תחפוץ תטנו האם סכלה עשות:

השאלה הד' באמרו חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים ואח"כ אמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופי' כי למה לא קראם בראשונ' סריסי' ולא שר המשקי' ולא שר האופי' כשספר חטאם ולענין הקצף קראם סריסים ושרים:

השאלה הה' באמרו ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד והוא שאתה שתראה שפעמי' יקרא הכתוב חלומותיהם חלום אחד כמ"ש ויחלמו חלום שניהם ואמר חלום חלמנו ופותר אין אותו ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא ופעם יאמר שהיו חלומות מתחלפים כמ"ש איש חלומו ובספור חלומותיהם היו מתחלפים:

השאלה הו' באמרו איש כפתרון חלומו האם נאמר שכל אחד מהם חלם חלומו וחלם ג"כ פתרון חלומו של חבירו כדברי רש"י והנה אם היה הדב' כן למה היו מצטערין ופות' אין אותו כי כל א' יספר לחבירו:

השאלה הז' למה חזר לומ' המשקה והאופה אשר למלך מצרי' אשר אסורים בבית הסוה'. ובידוע שבהם ידב'. וכבר זכרו הכתו' שהם היו האסורי' שם והם היו החולמי' ואליה' יאמר הכתוב מדוע פניכם רעים:

השאלה הח' למה אמר וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו וכבר זכר הכתוב שעליה' היה הספור ולמה זה חזר להזכירם ראוי שיאמר בלבד וישאל אותם. והרמב"ן השיב על זה כי בא להודיענו חוזק לבו ובטחונו בחכמתו כי לא פחד מלשאול פני שרים גדולים ולפתור להם חלומותיהם בין לטוב בין לרע ואינו נכון כי הוא היה שואל בזה לבד מדוע פניכם רעים ועדין לא ידע שחלמו ולא היה בשאלה הזאת סכנה:

השאלה הט' מי הגיד ליוסף ששלש' השריגים שלש' ימים הם וכן שלש' הסלים ומה ראה לפתור האח' לחיים והכבוד והאח' לתלו' על העץ בהיו' חלומותיהם שוים ומתדמי' מאד זה לזה כמו שיתבאר כי א"א שידע זה כי אם בדרכים מתיחסים ונאותים לפתרון:

השאלה הי' בכפל הדברים שאמר יוסף כי אם זכרתני אתך וחזר ואמר והזכרתני אל פרעה וגו' ומה ענין וגם פה לא עשיתי מאומה ומה יורה מלת וגם כפי פשט הכתובים. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:

ויוסף הורד מצרימה וגו' עד ויהי אחר הדברים האלה. ספר הכתוב שהיה מהשגחת השם אל יוסף שהישמעאלים אשר קנאוהו לא הביאו בארחות' ולא הוליכוהו בארץ מרחקים גם לא מכרוהו לטחון אחרי הריחי' או באומנות פחות ונבזה רב העמל והיגיעה אבל מכרוהו במצרים עיר ואם לבני אדם לפוטיפר שהיה סריס פרעה שר מגדולי סריסיו.

ובענין הסריסי' יש דעות לחז"ל מהם אמרו שהיו סריסים ממש נעדרי המשגל ומהם אמרו שהם שרי' והוא היותר נראה בעיני.

וזכר שהיה שר הטבחים ממונה על הריגת בני אדם ועל מאסרם ולכן היה בית הסוהר מתחת ידו ובביתו ושר בית הסוהר ממונה תחתיו.