רש"י על במדבר פרק כח

צו את בני ישראל. מה אמור למעלה (כז, טז) יפקד ה' אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שאתה מצוני על בני, צוה את בני עלי. משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה וכו', כדאיתא בספרי:

קרבני. זה הדם:

לחמי. אלו אמורין, וכן הוא אומר (ויקרא ג, טז) והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה:

לאשי. הנתנין לאשי מזבחי:

תשמרו. שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות:

במועדו. בכל יום הוא מועד התמידים:

ואמרת להם. אזהרה לבית דין:

שנים ליום. כפשוטו ועיקרו בא ללמד שיהיו נשחטין כנגד היום, תמיד של שחר במערב ושלבין הערבים במזרחן של טבעות:

את הכבש אחד. אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה, וזה אשר תעשה וגו' (שמות כט, לח), היא היתה אזהרה לימי המלואים, וכאן צוה לדורות:

סלת למנחה. מנחת נסכים:

העשיה בהר סיני. כאותן שנעשו בימי המלואים דבר אחר העשיה בהר סיני, הקיש עולת תמיד לעולת הר סיני אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה (שמות כד, ו) וישם באגנות מלמד שטעונה כלי:

ונסכו. יין:

בקדש הסך. על המזבח יתנסכו:

נסך שכר. יין המשכר פרט ליין מגתו:

ריח ניחח. נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:

עלת שבת בשבתו. ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו:

על עלת התמיד. אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד ומגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין, וכן בכל המוספין נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה:

ושלשה עשרונים. כמשפט נסכי פר, שכן הן קצובין בפרשת נסכים:

זאת עלת חדש בחדשו. שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין:

ושעיר עזים וגו'. כל שעירי המוספין באין לכפר על טמאת מקדש וקדשיו, הכל כמו שמפורש במס' שבועות (דף ט, א) ונשתנה שעיר ראש חדש שנאמר בו לה', ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקדוש ברוך הוא בלבד, ושאר השעירין למדין ממנו. ומדרשו באגדה אמר הקדוש ברוך הוא, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח:

על עלת התמיד יעשה. כל הקרבן הזה:

ונסכו. אין ונסכו מוסב על השעיר, שאין נסכים לחטאת:

כל מלאכת עבדה. אפלו מלאכה הצריכה לכם, כגון דבר האבד המתרת בחלו של מועד אסורה ביום טוב:

פרים. כנגד אברהם, שנאמר (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם:

ואיל. כנגד אילו של יצחק:

כבשים. כנגד יעקב שנאמר (בראשית ל, מ) והכשבים הפריד יעקב ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת:

כאלה תעשו ליום. שלא יהיו פוחתין והולכין כפרי החג:

וביום הבכורים. חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם ראשונים למנחת חטים הבאים מן החדש:

תמימים יהיו לכם ונסכיהם. אף הנסכים יהיו תמימים למדו רבותינו מכאן שהיין שהעלה קמחין פסול לנסכים: