במדבר כח, יד

זאת עלת חדש בחדשו. שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין:

וְנִסְכֵּיהוֹן פַּלְגוּת הִינָא יְהֵי לְתוֹרָא וְתַלְתּוּת הִינָא לְדִכְרָא וְרַבְעוּת הִינָא לְאִמְרָא חַמְרָא דָא עֲלַת רֵישׁ יַרְחָא בְּאִתְחַדָתוּתֵיהּ כֵּן לְכָל רֵישֵׁי יַרְחֵי שַׁתָּא

וְנִיסוּכֵיהוֹן דְמִתְקְרַב עִמְהוֹן פַּלְגוּת הִינָא יְהֵי לְתוֹרָא וְתַלְתּוּת הִינָא לְדִכְרָא וְרַבְעוּת הִינָא לְאִמְרָא חֲמַר עִינְבֵי דָא עֲלָתָא תֶהֱוֵי מִתְקַרְבָא בְּכָל רֵישׁ יֶרַח וְיֶרַח בִּזְמַן אִתְחַדְתוּת כָּל רֵישֵׁי יַרְחֵי שַׁתָּא

בחדשו. כמו שבת בשבתו ולא יתכן בו על דרך הפשט פי' אחר כי אין בפסוק זכר לירח ועוד כי לא מצאנו זאת המלה כי אם מהבנין הכבד הדגוש והנה הדל"ת רפה:

ונסכיהם חצי ההין. ששה לוגין, שההין י"ב לוגין. יהיה לפר כנגד אברהם, בשש שעות מן היום כחם היום באו אליו המלאכים ורץ אל הבקר. ושלישית ההין, הוא ארבע לוגין, לאיל, כנגד יצחק שהוקרב בארבע שעות ביום. ורביעית ההין, הוא שלשה לוגין י"ח ביצים, לכבש, כנגד יעקב שהתפלל י"ח ברכות, שנאמר (בראשית כ״ח:י״א) ויפגע במקום, ואין פגיעה אלא תפלה דכתיב (ירמיהו ז׳:ט״ז) ואל תפגע בי.

ויש להתעורר שלא מצינו בכל התורה כלה שעור רביעית ההין בפר ואיל כי אם בכבש לבדו, ויש בענין סוד, ובפסוק (ויקרא כ״ו:מ״ב) וזכרתי את בריתי יעקוב רמזתי מזה.

זאת עולת חדש בחדשו. שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין.

בחדשו בהתחדשו בשעת החדוש צריך להקריב קרבן כזה לכל חדשי השנה.

זאת עלת חדש בחדשו. [בהתחדשו בשעת החידוש צריך להקריבו] ולא ביום אחר:

לחדשי השנה. כתרגומו:

ונסכיהם חצי ההין וגו׳. כ״ז מיותר וכמש״כ לעיל בשם הרמב״ן. ומזה למדנו במס׳ מנחות דשנתות הי׳ בהין. ובשביל שזה הי׳ מוסף הראשון שיש בו פר איל וכבש. פירש בו הכתוב שכולם הי׳ בכלי אחד:

עולת חודש בחדשו. ת״א באתחדתותיה. מפרש בחדשו בהתחדשות החודש. לאפוקי יום הראשון של ר״ח שהי׳ נהוג גם בזמן הבית שני ימים כמבואר בשמואל א׳ כ׳ שהי׳ כן. מכ״מ מוספין אינו קרב אלא ביום ר״ח שמתחיל למנות ממנו החודש הבא מחדש:

לחדשי השנה. אם פשוט אם מעובר. אינו תלוי בשנה אלא לפי החדשים:

ונסכיהם חצי ההין לראב"צ היו שנתות בהין ולר' ישמעאל היו ז' מדות וכ"ז מועתק ממשנה מנחות (דף פ"ז ע"ב) ור' ישמעאל מפרש חצי ההין יהיה שיהיה לזה מדה מיוחדת, וכתב הרמב"ן הזכיר הכתוב בתמיד ובר"ח שעור הסלת במנחה ושעור היין בנסכים אבל בשבת ובחג המצות ובשבועות ור"ה ויוהכ"פ וראשון של סוכות הזכיר שעור המנחה ולא הזכיר שעור הנסכים, והטעם בזה כי אעפ"י שהזכיר בפ' הנסכים בשעורי המנחה והנסכים לפר ולאיל ולכבשים בנדרים ונדבות ובמועדים, מצינו מנחה כפולה לכבש העומר וביום העצרת שתים שני עשרונים חמץ וכן בקרבן התודה והם מנחה ולכך הוצרך הכתוב לפרש בכל המועדות שלא תשתנה בהם המנחה כאשר נשתנה באלו, אבל הנסכים לא נשתנו לעולם לפיכך הזכיר אותם בתחלה בתמיד ולא הזכירם אח"כ בשבת והזכירם בר"ח להזכיר גם נסכי הפר והאילים ואח"כ לא הוצרך להזכירם כלל, והזכיר ביום ראשון של סוכות שעור המנחה ולא הוצרך עוד להזכיר באותו החג אלא מנחתם ונסכיהם במספרם כמשפטם כלומר כמשפט ביום הראשון הנזכר:

זאת עולת חדש בחדשו היינו שלא יביאנה בחדש אחר אף שלא הקריב בחדש זה (כנ"ל סי' מ' על בשבתו). ומ"ש לחדשי השנה שלא נטעה שמ"ש בראשי חדשיכם הם בניסן ותשרי לבד, שניסן ראש חדשים ובתשרי מבואר ממ"ש מלבד עולת החדש, לכן אמר שיביאו זה בכל חדשי השנה: