במדבר כח, כד

כאלה תעשו ליום. שלא יהיו פוחתין והולכין כפרי החג:

כְּאִלֵין תַּעַבְדוּן לְיוֹמָא שַׁבְעָא יוֹמִין לְחֵם קוּרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ עַל עֲלָתָא תְדִירָא יִתְעֲבֵיד וִנִסִכֵּיהּ

כְּאִלְיֵן קוּרְבָּנֵי יוֹמָא קַמָאָה תַעַבְדוּן כָּל יוֹמָא שׁוּבְעָא יוֹמִין דְחַגָא לְחֵים קָרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ עַל עֲלָתָא תְּדִירָא יִתְעֲבֵיד וְנִיסוּכֵיהּ

כאלה תעשו ליום שבעת ימים למעלה בתורת כהנים בפרשת אמור דמשתעי בעניני הארץ כמו שפי׳ להלן מזכיר הרגלים והתבואות הרגילות לבא בהן לפיכך הזכיר הקרבנות הבאות בגלל העומר ושתי הלחם אבל כאן לא הזכיר רק הקרבנות הבאים על היום.

ונסכו קאי אלחם אשה דסליק מיניה והוא נסכי יין ונסכי מנחה.

על עלת התמיד יעשה ונסכו. נראה לכך כת' "יעשה" בין תמיד ונסכו לפי שצריך לעשות התמיד קודם המוספים כלו, "היא העלה" עולה ראשונה. ומגיד לה שנסכי התמיד יכול לעשות אחר קרבנות היום כדאמ' "מנחתם ונסכיהם" אפי' בלילה אפי' למחר לפיכך כת' יעשה קודם ונסכו:

כאלה תעשו ליום שלא נדמהו לפרי החג שפוחת והולך וכל יום משונה מחברו. ומ"ש על עולת התמיד, כבר התבאר (בסי' מ"ד):