במדבר כח, כו

וביום הבכורים. חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם ראשונים למנחת חטים הבאים מן החדש:

וּבְיוֹמָא דְבִכּוּרַיָא בְּקָרוֹבֵיכוֹן מִנְחֲתָא חֲדַתָּא קֳדָם יְיָ בְּעַצְרָתֵיכוֹן מְעָרַע קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן כָּל עִבִידַת פּוּלְחַן לָא תַעַבְדוּן

וּבְיוֹמָא דְבִכּוּרַיָא בִּקְרוּבְכוֹן דוֹרָנָא מִן עֲלַלְתָּא חַדְתָּא קֳדָם יְיָ בַּעֲצַרְתְּכוֹן כַּד יִתְמְלוּן שִׁבְעָתֵי שְׁבוּעַיָא מְאָרַע קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן

בהקריבכם מנחה חדשה. לחם התנופה הוא העיקר ועמו שבעה כבשים ופר בן בקר ואילים שני' ושני כבשי שלמים והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום והעד על דבריהם כי לא באר בשבת ובמועד דבר כלל רק הזכיר בחג המצות וסכות ויום העשור והקרבתם אשה לה' ולא אמר כמה המספר וכן ביום תרועה ולא הזכיר עולת חדש ועולת התמיד ומנחתה היא העולה הראשונה:

בשבועותיכם. בשביל שבועות חקות קציר ששמרתי לכם. וטעם הבי"ת בתיבת בשבועותיכם כטעם בנפש יכפר. בדם עשהאל. בלחם נשכרו:

וביום הבכורים. חג השבועות נקרא בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם תחלה למנחת חטים הבאה מן החדש.

ויש לך להתבונן למה לא הזכיר כאן בשעיר של עצרת חטאת, כשם שהזכיר בכל המועדים שבפרשה זו, והטעם בזה על דרך הפשט לפי שעצרת זמן מתן תורה ושם היו ישראל כנולד זה בלא חטא.

וע"ד הקבלה ירמוז לעצרתו של עולם שבו יבטל יצר הרע לגמרי וגדר אבניו נהרסה.

וביום הבכורים על שם שמשם והלאה מביאין בכורי אדמה קורהו יום הבכורים לא פי׳ הכתוב באיזה חדש ובכמה בו וכבר פרשתי הטעם בפרשת אמור.

בשבעתיכם מתורגם בעצרתיכון מכאן אנו קורין לחג שבועות עצרת.

מנחה חדשה. מתבוא' חדשה ששתי הלחם מתירין חדש במקדש למנחות:

וביום הבכורים יש להקשות למה לא הזכיר בשעיר של עצרת חטאת כמו שהזכיר בכל המועדים בפרשה זו. תשובה לפי שעצרת זמן מתן תורה והיו ישראל כנולד בלא חטא. וע"ד הקבלה רמז לעצרת העולם שבו יבטל יצר הרע:

בהקריבכם וגו׳ בשבעתיכם. נתכון לומר כי אין החג על סימן מנחה חדשה לבד, אלא גם לתשלום ספירת השבועות, כי הוא תקון גדול לנשמות עם בני ישראל כאמור בספרי אנשי אמת. ודקדק לומר ״בשבעתיכם״ בכנוי, להעיר כי השבעה שבועות הם בחינת שבעה הצדיקים יסודי עם בני ישראל, כאמור בספר הזהר (תיקונים כא:).

עוד נתכון באמרו בשבעתיכם לשלל דעת שוטים (מנחות סה:) שסוברים במה שאמר הכתוב ״ממחרת השבת״ (ויקרא כג:טו) הוא שבת בראשית, לזה אמר בשבעתיכם פרוש השבועות שלכם, ואם פרוש מאמר ״ממחרת השבת״ שבת בראשית, אין שביעיות אלו שלהם אלא שביעיות עולם. כיוצא בדבר מצינו שאמרו בבריתא (מנחות עב.) וזה לשונם: רבי יהודה אומר ״תספר לך״ (דברים טז:ט) – יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם.

וביום הבכורים. פרש״י בכורי קציר חטים וא״כ הדר מפרש קרא בהקריבכם וגו׳. ויותר נראה דסתם בכורים היינו כלשון המקרא בפ׳ משפטים וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. היינו שאז החל להביא בכורים מכ״ד. וכן פרש״י בפ׳ משפטים ע״ש. ואח״כ מפרש עוד בהקריבכם וגו׳ זהו שתי הלחם. וע״ע בסמוך:

בשבעותיכם. ת״א בעצרתיכון. מכאן רגיל במשנה לקרוא זה החג עצרת. כמבואר במגילה פ״ג בעצרת שבעה שבועות ועוד הרבה. ובמקרא לא נקרא עצרת כי אם שביעי ש״פ וש״ע. [ועי׳ רמב״ן וספורנו ויקרא כ״ג ל״ו] אלא עפ״י תרגומא דהאי תיבה. ועדיין לא נתבאר האיך מיתרגם בשבועותיכם בעצרתיכון. אכן אחר הישוב בעיקר תיבה זו אין לו הבנה פשוטה. שנאמר שהוא משום מנין שבועות. והרי גם ימים נמנו ולכתוב ביומיכם. אלא ניתן ללמדנו ענין מנין הימים ומנין השבועות. ושני דברים המה. מנין הימים הי׳ לדעת לנו שכל הנהגות שקוב״ה מנהיג עולמו בשפע ספירות הידועים ובצרופן בהתמזגות המדות המה מ״ט 0 וכ״ז ניתן בהשגחה לפי מעשה התורה והמצות שניתן בחג הקציר. אבל מנין שבועי הוא להורות לנו שבעת מ״ת נתקשרנו עם ה׳ כ״י ככלה הנכנסת לחופה אשר לבד שהיא משתעבדת למע״י. עוד היא מחויבת להשקיע אהבתה אך בו. וע״ז היא סופרת שבעה ימים ביחוד בשביל זה החתן דוקא. [והיינו דאי׳ בנדה דס״ו טעם משום חימוד. וטעם שיש לחוש בכלה יותר. משום דמחויבת להשקיע דעתה בו שבוע ימים. ומש״ה אי אירע שספרה לזה האיש וביום חופה נעשה חתן אחר. היא מחויבת לספור שבעת ימים אחרים. והוא משום שמחויבת להשקיע דעתה בזה] כך נתחייבנו לבד מעשה המצות עוד להשקיע אהבתנו אך אליו ית׳. ובאשר לא בנקל לאדם להשקיע אהבתו לקוב״ה כמו אשה לבעלה ע״כ צוה הקב״ה למנות שבעה שבועות. וע״ז התכלית נקרא זה החג חג השבועות ולא חג הימים. ללמדנו בינה שעלינו להשקיע אהבתינו בו ית״ש ולהיות נעצר לפני ה׳. ובשביל זה נקרא חג העצרת שהוא הכונה של שבועות. ומש״ה כתיב בפ׳ ראה אצל שבעה שבועות תספר לך ושמרת ועשית את החקים האלה. שמשמען חקות התלמוד. כאשר יבואר שמה ברצות האל ית״ש. והנה כאן הודיע הכתוב שלשה ענינים לקדושת זה היום. א׳ וביום הבכורים. ב׳ בהקריבכם וגו׳. ג׳ בשבועותיכם. משא״כ בשביעית שאין בו בכורים קרא חג השבועות כמש״כ בפ׳ תשא. דאז הזמן נותן לשמירת חקים ותלמוד ביותר כמש״כ בס׳ ויקרא כ״ה י״ח לענין יובל:

וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם האריך בלשונו, מפני שבמ"ש בפ' אמור וספרתם וכו' שבע שבתות וכו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה יש לטעות שיספרו חמשים וביום שאחר החמשים יקריבו מנחה חדשה, וא"כ מ"ש כאן בהקריבכם מנחה חדשה הוא ביום נ"א, וכן אף שאמר וביום הבכורים בהקריבכם, נאמר שגם יום הבכורים שהוא היו"ט יהי' ביום נ"א, ונפרש מ"ש בפ' אמור והקרבתם מנחה חדשה וכו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש הכל ביום נ"א וכבר הבאתי שם בהתו"ה (סי' קסד) שהמפרשי' נלחצו מאד במ"ש תספרו חמשים יום, ואם נפרש והקרבתם היינו ביום חמשים ואחד יבואר הכתוב כפשוטו, ע"כ הוסיף פה בשבעותיכם מקרא קדש שהיו"ט יהיה בשבעותיכם ר"ל כשיתמלאו השבעה שבעות שהוא ביום החמשים, וידעינן שהקרבת המנחה ויו"ט שהוא יום הבכורים הכל הוא ביום החמשים, ומ"ש תספרו חמשים יום הוא כפי קבלת חז"ל שבארנו שם בארך:

בהקריבכם מנחה חדשה לה' כבר באר בספרא (ויקרא סי' קל"ז אמור סי' קס"ח) שקראה מנחה חדשה שלא תהיה מנחה קודם לה (דאל"פ מתבואה חדשה דהיל"ל מנחת חדש) וכפל שם זה פה ובפ' אמור, ללמד דאין להביא אף מנחת קנאות קודם לשתי הלחם אף שמנחת קנאות היא מן השעורים והצבור הביאו עומר מן השעורים קודם לשתי הלחם, ומ"ש אמר ר' טרפון, מובא במנחות (דף סח ע"ב) עיי"ש:

ל אף על פי שהעומר מתיר כל מיני חדש של חיטין ושל שעורין ושאר מיני דגן הני מילי לאכילה אבל למנחה לאישים אין רשאי להביא מן החדש אלא אחר מנחת שתי הלחם שהיא באה מן החטין של שנה זו: