במדבר כח, י

עלת שבת בשבתו. ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו:

על עלת התמיד. אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד ומגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין, וכן בכל המוספין נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה:

עֲלַת שַׁבְּתָא דְתִּתְעֲבֵיד בְּשַׁבַּתָּא עַל עֲלָתָא תְּדִירָא וְנִסְכַּהּ

עוֹלַת שַׁבְּתָא תִּתְעֲבֵד בְּשַׁבַּתָּא וּמִיתּוֹסְפָא עַל עוֹלַת תְּדִירָא וְנִיסוּכָהּ

בשבתו. שב אל יום השבת אע"פ שנמצא כל שומר שבת מחללו והטעם כל שבת ושבת כמו יום ביומו:

על עולת התמיד. הטעם אחרי התמיד שישים עליה עולת שבת:

עולת שבת בשבתו. כלומר בכל שבת, ושבת כמו (שמות ה יג) דבר יום ביומו. על עולת התמיד. כלומר עולת התמיד תחלה ואח"כ עולת השבת.

עלת שבת בשבתו לא נאמר בו ושעיר לכפר ללמדך ביו״ט ובראשי חדשים שבקרבנותיהם כתוב חטאת או כפרה והם באים לכפר התקינו שיהו קורין אותן ועולין להם ישראל קריאתו כאילו הקריבום כמו ששנו רבותינו ז״ל כל זמן שקורין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני אבל קרבן מוסף שבת לא כתיב ביה לא חטאת ולא כפרה ללמדך שאין קרבנותיו באין לכפר לפי ששבת מכפרת, אלא לריח ניחוח הן באים ולכך אין קורין בתורה מוסף שבת כמו האחרים.

ונסכה קאי אנסכי יין ואנסכי מנחה דעולת תמיד. [על עלת התמיד עם עולת התמיד].

עולת שבת בשבתו. ת״א דמתעבד בשבתא. מפרש בשבתו גם בחיוב השביתה מכ״מ גזה״כ להקריב המוסף בו:

על עולת התמיד ונסכה. בשבת ור״ח ובשבעה ימי הפסח כתיב על עולת התמיד. ובשארי מוספין כתיב מלבד עולת התמיד. ועוד שנוי שבמקום דכתיב על עולת התמיד לא הזכיר הכתוב אלא ונסכו. ולא הזכיר המנחה משא״כ בכ״מ דכתיב מלבד עולת התמיד. הזכיר המנחה והנסכים. והענין למדנו מברייתא בספרי על עולת התמיד מגיד שאין מקריבים מוספים אלא בינתיים. כך שנינו בשלשה מקומות דכתיב על עולת התמיד. ופי׳ דמשמעות על עולת התמיד לא תמיד השחר אלא תמיד הערב. ופי׳ על למעלה ממנו וקודם לו . ולמדנו דהמשמעות כך הוא. מדכתיב ביום ראשון ש״פ מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד. ואח״כ כתיב על עולת התמיד. למדנו שאין משמעות על כמו מלבד. ומשם למדנו דכך הפי׳ בשבת ור״ח. מש״ה במוספי רגלים דכתיב אחר הפסח. לא הוצרך הכתוב לפרש שיהא המוספין בינתיים. שהרי למדנו ממוסף הפסח. משא״כ שבת ור״ח דקודם. ולא הוצרך הכתוב לפרש בשבת ור״ח דתמיד הבוקר קודם למוסף. אחרי שפי׳ הכתוב הטעם עולת הבקר אשר לעולת התמיד. שהוא משום דתמיד ותדיר קודם. ממילא ידענו דשבת ור״ח ג״כ הכי. וע״ע מש״כ במקרא כ״ג טעם על שפירש הכתוב יותר זה הכלל ברגל. ואחר שלמדנו פי׳ על עולת התמיד שהוא תמיד הערב ושהמוסף קודם מיושב שפיר שלא הוצרך הכתוב שיהא קודם גם למנחה הבא אחר התמיד. והא דכתיב הנסך בא ללמדנו שיהא המוסף קרב במשך העת שיהא קרב אחריו התמיד והנסך ג״כ. דאע״ג דמנחת נסכים כשר גם בלילה כדאי׳ בתמורה פרק ב׳. מכ״מ יש להקדים הנסך ביום כדי שיהא בשיר. דבלילה אין אומרים שירה:

ונסכה. בכל המוספין עד חודש השביעי כתיב ונסכו התמיד בל״ז. לבד תמיד הערב של שבת כתיב בל״נ. כמו בפ׳ תצוה וכמש״כ שם ולעיל ה׳. ומזה למדנו לקבוע בי מדרשא בשבת אחר חצות היום כדאי׳ בגיטין דל״ח ב׳. ובסוגי׳ ר״פ כל כתבי. ומש״ה כתיב בל״נ כמו הטעם שכתבנו שם בכל תמיד הערב יע״ש:

עלת שבת בשבתו היל"ל עולת שבת בשבת ונדע שדוחה את השבת, רק שקמ"ל שלא יקריבהו בשבת אחר, שכ"מ שאומר ביומו בשבתו בחדשו היינו באותו יום ובאותו שבת ואם עבר יומו בטל קרבנו כמ"ש בתמורה (דף י"ד). ומ"ש על עולת התמיד היינו שיקריב אחר תמיד של שחר ונסכיו וכר"ש בזבחים (דף פ"ט) דהא אמר עולת בלשון יחיד שקאי על עולת השחר:

ב ואם תאמר גבי יום טוב למה לא כתב גם כן שאין מביאין עולת יום טוב ביום טוב אחר. ויש לומר דזה לא צריך ללמוד דפשיטא דאסור כיון דיום טוב זה שם בפני עצמו וזה שם בפני עצמו אבל משבת לשבת הכל ענין אחד הוא הוה אמינא דשרי קא משמע לן דאסור:

ג מדכתיב על עולת התמיד משמע אחר עולת התמיד. ומדלא כתיב על עולות התמידים משמע בין שני תמידים. ובזה יתורץ מה שכתב הרא"ם. אבל ממה שאמר לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד שפירש מלת על כמו חוץ לא ידעתי איך יחויב מזה מגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין: