חזקוני על שמות פרק כט

וזה הדבר אשר תעשה להם לאחר שנגמרה כל מלאכת המשכן ובגדי כהונה התחיל מלמדם היאך יהיו מטהרין ואוכלים בקדשים והיאך יהיו טובלין ואוכלין בתרומה והיאך יהיו מתקדשין ואוכלין בטהרה.

תעשה להם משל אהרן ובניו באו הקרבנות הואיל וכולם הושוו בחנוך היום.

ויצקת על ראשו של אהרן לבדו שהרי הוא היה כהן משוח.

ואת בשר הפר מזכיר בשר לפי (שמנחתו) [שמנתחו] בלא הפשט ואח״כ מוציאו ושורפו ובפר כהן משיח כתיב והוציא את כל הפר לפי שמוציאו שלם (ומנחתו) [ומנתחו] בחוץ וכן דרשו רבותינו.

תשרף באש פרש״י לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו. חז״ק. הרי מצינו עגל אהרן בפרשת שמיני, ופר שני של לוים שבפרשת בהעלותך, ושנים עשר צפירי חטאת שבעזרא, ופר לעתיד שביחזקאל, שכולם חטאות חיצונות נשרפות. ויש נותנין טעם למה נשרפו חטאות המלואים וחטאת של שמיני למלואים הואיל והם קרבנותיו של כהן עצמו כמו שמצינו במנחת כהן כליל תהיה. טעם אחר למה זה נשרף כמו שמפרש הכתוב חטאת הוא נתינת טעם למה נשרף לפי שבא לחיטוי המזבח, כדכתיב וחטאת המזבח, ולא נגמר החטוי רק בדמים נמצא בשעת השחיטה כאלו לא היה שם עדיין מזבח והוי כאלו יצא לחוץ שאינו נאכל.

ולקחת מן הדם אשר על המזבח לא מצינו הזאה כזו לאסוף הדם אחר שנזרק אלא להאחות אותו למזבח לקח הדם שנתקדש במזבח. והזה עליהם להעיד ולהיות עד ואות לדורות שהם משרתיו ועליו לא יקרבו זרים.

ואת שוק הימין פרש״י לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד. פי׳ אלא שוק של איל המלואים של יום ראשון אבל בשאר ששה אילים שהיו בשאר ימי המלואים לא הוקטר מהם שום שוק. והוא שפרש״י בסמוך לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה.

כי איל מלאים הוא על שם שמלאו בו ידיהם, והוא נתינת טעם למה שוק זה נקטר.

ושמת הכל על כפי אהרן.

ולקחת אתם מידם כאדם שלוקח בידיו דורון ואומר זה אני מקריב לפני המלך והמשרת נוטל ומקבל.

אשר לאהרן לא הזכיר בניו כי הוא העקר.

תנופה ותרומה אחת הן, אך באותה שעה החזה הונף ונאכלה והשוק נקטר, ולדורות שניהם נאכלים.

[למשחה בהם לשון גדולה].

אשר כפר בהם מקרא חסר הוא והרי הוא כאלו כתיב אשר כופר להם בהם היינו מעשה העגל.

על הכפרים על שני האילים הבאים לכפרה.

קדש קדשים קדש כאחד מן הקדשים.

כל הנגע במזבח כל הרוצה ליגע בו יזמן ויטהר עצמו מקודם לכן, וכן כתיב או בגשתם אל המזבח וגו׳ דוגמא וגם הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו.

וזה אשר תעשה משה יעשה שבעת ימי המלואים ואחר כך אהרן ובניו ודבר זה יהא נוהג לדורות.

עלת תמיד לדרתיכם אחר ביאתם לארץ, כי כח הסברא נותן שלא הקריבו קרבן רק בסיני לבדו זהו עולת תמיד העשויה בהר סיני, וביום הכפורים בשנה השנית שהרי כתיב שם ויעש כאשר צוה ה׳ את משה, וכן אמר הנביא הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל. כי מאין היה להם במדבר יין ושמן וסלת ובהמות לתמידין שבכל יום למוספים ולשבתות ולראשי חדשים ולמועדים של כל ארבעים שנה. ואין להשיב מאנחנו ובעירנו שהרי באותו פרק ישבו בקדש ושללו בהמות מארץ מדין סיחון ועוג.

ונקדש בכבדי הוא שנאמר בפרשת שמיני וירא אליכם כבוד ה', ותצא אש וגו'.

ושכנתי בתוך בני ישראל בשעת הקמת הדגלים שהיתה מחיצה בין הדגלים למחנה לויה ובין מחנה לויה למשכן.

וידעו כי אני ה' אז ידעו כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור שיעשו משכן ושכנתי בתוכם, וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה.