שמות כט, כז

וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו'. קדשם לדורות, להיות נוהגת תרומתם והנפתם כחזה ושוק של שלמים, אבל לא להקטרה, אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול:

תנופה. לשון הולכה והבאה, וינטילי"ר בלעז:

הורם. לשון מעלה ומוריד:

וּתְקַדֵשׁ יָת חֶדְיָא דַאֲרָמוּתָא וְיָת שׁוֹקָא דְאַפְרָשׁוּתָא דִי אִתָּרַם וְדִי אִתַּפְרָשׁ מִדְכַר קֻרְבָּנַיָא מִדִי לְאַהֲרֹן וּמִדִי לִבְנוֹהִי:

וּתְקַדֵּשׁ יַת חַדְיָא דְאַרָמוּתָא וְיַת שׁוֹקָא דְאַפְרָשׁוּתָא דְאִיתְרַם וּדְאִיתְפָּרֵשׁ מִדְכַר קוּרְבָּנַיָא מִידֵי לְאַהֲרן וּמִידֵי לִבְנוֹהִי

וקדשת. מהיום והלאה. ואין הונף כמו הורם כי יורם למעלה ולא יונף. ויהיה תרומתם שירימו מזבח השלמים לכבוד השם:

וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה - שניהם לשון הפרשה, אפס החזה קורא תנופה כי לבדו הונף ונאכל, אבל השוק של כאן נקטר אבל של דורות שניהם נאכלים.

ומאשר ב' במסורה דין ואידך ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה שבשביל אהרן זכו בניו לכל הכבוד הזה שנמשחו להיות כהנים:

תנופה ותרומה אחת הן, אך באותה שעה החזה הונף ונאכלה והשוק נקטר, ולדורות שניהם נאכלים.

מאשר לאהרן ומאשר וגו׳. צריך לדעת למה הצרך לומר, ואולי שיכון לומר שלא יאכל מכל חזה ושוק הנתנים לאהרן ולבניו זולת אלו.

וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה. בזה שנשתנו שני חלקים אלו מאיל המלואים [וקרי להחזה התנופה. משום שהחזה הונף בפ״ע. משא״כ השוק הונף יחד עם האימורים לא שייך לייחד עליו שם תנופה אלא הורם בפ״ע שהורם משאר בשר והיינו אשר הונף. החזה:

ואשר הורם. הוא השוק (כ״כ הרמב״ן ויקרא י׳ י״ד. וע״ע להלן ל״ה כ״ד ובס׳ ויקרא שם טעמים גם לדורות על שנוי השם בין חזה לשוק] נתקדשו בזה גם לדורות גם מאשר לאהרן ומאשר לבניו. אפילו של שלמי כהנים ג״כ. שלא נימא דוקא שלמי ישראל שנאכלים לבעלים ונתייחדו אלו להיות תרומה לכהן. משא״כ כהנים עצמן שהחו״ש של בעלים ממילא אין בו קדושה שהרי אינו כתרומה שהוא מטבל. מש״ה גם כהנים מוזהרים על הטבל מש״ה גם תבואה שלהם בעי תרומה. משא״כ הני דלא מטבלי ס״ד דא״צ להקדיש כלל. והוי כמו פטר חמור דאפילו לר׳ יהודה דס״ל דאסור בהנאה קודם פדיה מכ״מ של כהנים לא קדשי כלל. מש״ה פירש הכתוב דע״י איל המלואים של אהרן ובניו נתייחד חו״ש כדי לקדש חו״ש דשלמי כהנים ג״כ לענין שאסורין לזרים ולא כמו השלמים כולה דאפילו של כהנים מותרין לישראל:

ק לא שיקדש החזה והשוק עצמם האמורים כאן שאלו כבר הונפו והורמו והוקטר השוק והחזה ניתן למשה למנה ואין להם קדושה אחרת אע"כ לדורות קאמר ופי' להיות נוהגת בם תנופה והרמה כחזה ושוק של מלואים אבל לא להקטרה כלומר אבל לא שתקדשם לדורות אף להקטרה אלא והיה לאהרן וכו':