שמות כט, יד

תשרף באש. לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו:

וְיָת בִּסְרָא דְתוֹרָא וְיָת מַשְׁכֵהּ וְיָת אוּכְלֵהּ תּוֹקִיד בְּנוּרָא מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא חַטָאתָא הוּא:

וְיַת בִּשְרָא דְתוֹרָא וְיַת מוֹשְׁכֵיהּ וְיַת רֵיעֵיהּ תּוֹקַד בְּנוּרָא מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא חַטָּאתָא הוּא

תשרף באש לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו לשון רש"י והוראת שעה היתה כדברי רבותינו והטעם בזה שהכל גלוי לפניו והיה פר חטאת זה לכפר על מעשה העגל וקרבנו של כהן משיח הוא (ויקרא ד ג) ושם (שם ד ו) יצוה להביא את דמו אל מבית לפרכת ולא רצה עתה להכניסו שם לפנים כי שם (ד ו) אמר בטעם את פני פרכת הקדש וכאן עדיין לא נתקדש ולא שרתה עליו שכינה שיקרא פרכת הקדש והנה החיצון כפנימי והסמיכה בבניו מפני שהתאנף על אהרן להשמידו (דברים ט כ) והוא כלוי בנים (ויק"ר ז א) הוצרכו גם הם להתכפר בו וטעם השריפה כטעם שריפת פרה אדומה וסודה ידוע מן השעיר המשתלח

ואת בשר. כולל הראש והנתחים.

ופרשו. דרך סברא ירחצוהו ואח"כ ישרפוהו.

ומלת חטאת. בעבור שהיא קרבה לכפר החטאת נקרא' כן. וככה האשם. על כן וחטאו את המזבח יסירו חטא מעליו:

תשרוף באש ג' הכא ואידך ואת מרכבותיהם תשרף באש ביהושע ואת העיר הזאת תשרף באש גבי צדקיהו שזכות הקרבנות עמד ליהושע לנצח האומות אבל כשבטלו הקרבנות כשצרו על ירושלים נחרבה העיר וזהו ואת העיר הזאת תשרף באש:

ואת בשר הפר. פר חטאת זה היה לכפר על מעשה העגל והזכיר תשרף באש כטעם שרפת פרה אדומה, וסודה ידוע מן השעיר המשתלח. והסמיכה בבנים שאומר וסמך אהרן ובניו מפני שהקב"ה התאנף על אהרן להשמידו והוא כלוי הבנים ע"כ הוצרכו להתכפר בו.

ואת בשר הפר מזכיר בשר לפי (שמנחתו) [שמנתחו] בלא הפשט ואח״כ מוציאו ושורפו ובפר כהן משיח כתיב והוציא את כל הפר לפי שמוציאו שלם (ומנחתו) [ומנתחו] בחוץ וכן דרשו רבותינו.

תשרף באש פרש״י לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו. חז״ק. הרי מצינו עגל אהרן בפרשת שמיני, ופר שני של לוים שבפרשת בהעלותך, ושנים עשר צפירי חטאת שבעזרא, ופר לעתיד שביחזקאל, שכולם חטאות חיצונות נשרפות. ויש נותנין טעם למה נשרפו חטאות המלואים וחטאת של שמיני למלואים הואיל והם קרבנותיו של כהן עצמו כמו שמצינו במנחת כהן כליל תהיה. טעם אחר למה זה נשרף כמו שמפרש הכתוב חטאת הוא נתינת טעם למה נשרף לפי שבא לחיטוי המזבח, כדכתיב וחטאת המזבח, ולא נגמר החטוי רק בדמים נמצא בשעת השחיטה כאלו לא היה שם עדיין מזבח והוי כאלו יצא לחוץ שאינו נאכל.

ואת בשר הפר וגו׳. כ׳ הרמב״ן שהיה גלוי לפניו ית׳ חטא העגל. והיה פר חטאת זה לכפר על אהרן שהיה כהן משוח. ותמוה מאד. חדא דלעון ע״ז דין יחיד נשיא ומשוח שוין. ותו הא חטא אהרן הי׳ קודם שנמשח לכה״ג. ותו אם כן בניו מה חטאו להביא קרבן ע״ז. ותו הרי גם הלוים הביאו בשעה שנתחנכו פר חטאת שנשרף כעולה כדאי׳ בהוריות פ״ג והובא בפרש״י פ׳ בהעלתך. והרמב״ן עצמו כ׳ בפ׳ שמיני ט׳ ו׳ שלא כרש״י שכתב שם כי הפר בא לכפר על מעשה העגל. אלא נראה עיקר דהפרים הללו של הכהנים והלוים באו על שגגת הוראה. דאולי חטאו בהוראה ונידונו כאן הלוים כסנהדרין. ודוקא בשארי עונות היה מקום לחוש ולא בחשש ע״ז שא״כ היה ללוים להביא שעיר לחטאת. איברא ברבה על פ׳ זו אי׳ כשרצית עשאו זכר כשרצית עשאן נקיבה. פי׳ כאן נצטוו להביא פר לכפר על מעשה העגל ולהלן נצטוו להביא פרה אדומה על מעשה העגל. אבל לא קאי הדרש על כפרה דאהרן אלא משום דזה הפר הבא בכל שבעה דמלואים בא לכפר על ישראל ג״כ כמבואר להלן ל״ו. וענין שני עונות הללו שנצרכו ישראל להביא שני אופני כפרה יבואר ברצות ה׳ בס׳ דברים ט׳ כ״ז:

ה ואע"פ שיש חיצונה אחרת הנשרפת חוץ מזו שהוא עגל החטאת שבפרשת (צו) [שמיני] י"ל דהכי פירושו אלא זו כלומר של מילואים דעגל דהתם גם כן של מילואים הוא שבו היתה תחלת חינוכו בכהונה גדולה וזו דהכא לאו דוקא הוא וכלומר זו וכיוצא בזו: