חזקוני על במדבר פרק כז

ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר ע״י שראו שנמנו הזכרים שבמשפחות חפר ולא נמנה עמהם צלפחד שהיה בנו.

והוא לא היה בתוך העדה ולא היה בן עשרים באותו הפרק להיות הגזרה חלה עליו אלא בחטאו מת ודינו לירש.

ויקרב משה את משפטן יודע היה משה שהבנות נוחלות על מה נחלקו אם יירשו בראוי כבמוחזק אם לאו.

נתן תתן להם, נחלה זו נחלת אביהן.

בתוך אחי אביהם זו נחלת אבי אביהם.

להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם תרווייהו במ״ם לשון זכר אעפ״י שהן היו נקבות.

עלה אל הר העברים חסר כאן מה שהתפלל משה לעבור בארץ ופירשו במקום אחר כדכתיב ואתחנן אל ה׳ וגו'.

כאשר נאסף אהרן אחיך על אשר לא קדשתם כך כתיב בפרש״י, חז״ק דפסוק זה אינו כאן אך הוא בפרשת האזינו וכאן כתיב כאשר מריתם פי וגו׳ אבל לפי הל׳ שבספרי ניחא כאשר מריתם פי במדבר צין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו שנא׳ על אשר לא קדשתם אותי הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר. ושמא מפני כבודן של משה ואהרן לא נקט ליה בפרש״י למילתא דרבי שמעון בן אלעזר אלא למסקנא דמילתא.

ה׳ אלקי הרוחת טלנ״ט בלע״ז כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו.

ונתתה מהודך עליו דוגמא ולא נתנו עליו הוד מלכות כלומר תכבדהו בפניהם כדי שיכבדוהו הם וישמעו אליו.

ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא יתגאה בעצמו.

ויסמך את ידיו כמו סמיכת קרבן להודיע כי מרצונו נתמנה ומזה למדו למנות פרשים בענין זה כמו שלמדו לעשות דגלים ממנהג אותו דגלי השבטים.