במדבר כז, כ

ונתתה מהודך עליו. זה קרון עור פנים:

מהודך. ולא כל הודך נמצינו למדין פני משה כחמה פני יהושע כלבנה:

למען ישמעו כל עדת בני ישראל. שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה כדרך שנוהגין בך:

וְתִתֵּן מִזִיוָךְ עֲלוֹהִי בְּדִיל דִי יְקַבְּלוּן מִנֵיהּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

וְתִתֵּן מִזִיו יְקָרָךְ עֲלוֹי מִן בִּגְלַל דִי יְקַבְּלוּן מִינֵיהּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל

ונתתה מהודך. לחלוק לו כבוד לפני ישראל:

למען ישמעו כי הם כבר האמינו בך וכאשר יראו שאתה כבדתו כן יכבדוהו כי ילכו אחרי מעשיך:

ונתתה מהודך עליו. הוד מלכות תן לו איזה שררה בחייך שיתחילו לנהוג בו כבוד:

למען ישמעו. וטעם המנוי לעיניהם ונתינת ההוד בחייך הוא למען ישמעו בקולו כל העדה שהם הסנהדרין וזקני העם:

מהודך בגי' הסוד לומר לך שמסר לו סוד המרכבה ומעשה בראשית:

ונתתה מהודך עליו. תחלוק לו כבוד כנגד כל ישראל. ודרשו רז"ל מהודך ולא כל הודך פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה והמשל הנפלא הזה בא להורות על מדרגת הנבואה של כל אחד ואחד, כי מדרגת נבואת משה בשם המיוחד שהוא כח החמה ומדרגת נבואת יהושע בכבוד שהוא כח הלבנה, והנה זה לנמשל, אבל ענין המשל כשם שאור הלבנה לא מצד עצמה הוא רק מצד החמה שהלבנה מקבלת אורה ממנה כן יהושע קבל ממשה, וכשם שהחמה מקבלת אורה מצד אחר ומזה אמר הכתוב (בראשית א׳:י״ד) יהי מאורות ולא אמר יהי אורים אלא מאורות כלומר מקבלי אור, כן משה רבינו ע"ה קבל מן שם המיוחד.

ונתתה מהודך עליו דוגמא ולא נתנו עליו הוד מלכות כלומר תכבדהו בפניהם כדי שיכבדוהו הם וישמעו אליו.

ונתתה מהודך עליו. [שתכבדיהו לפניהם כדי שיכבדוהו הם וישמעו אליו] כל ישראל [הרי איש שיוצא לפניהם ויבא לפניהם ואשר שאלת "אשר יוציא' ואשר יביא'" זהו ולפני אלעזר הכהן יעמד] על פיו של אלעזר יצאו ויבואו הוא זה מלך וכל ישראל אתו זה משוח מלחמה כל העדה זה סנהדרין:

ונתתה מהודך עליו. שיהא ניכר שאתה מנהיג אותו לראש:

למען ישמעו וגו׳. שהרי ההעמדה והצווי לא הי׳ אלא לפני סנהדרין וראשי העדה. אבל בזה ההוד ידעו וישמעו כל עדת ב״י:

ונתתה מהודך עליו כבר בארתי (קדושים סי' ל"ז) ההבדל בין הוד ובין הדר, שהוד מורה היופי הפנימי הנפשיי והדר הוא היופי החיצוני, ואמר במדרש נתן ההוד למשה וההדר ליהושע ואלמלי נתן ההוד ליהושע אין כל בריה יכולה לעמוד כנגדו כי יהושע היה לו ההדר החיצוני כי היה גבור ואיש מלחמה כמ"ש בכור שורו הדר לו וקרני ראם קריניו וכו' ומשה היה לו ההוד הפנימי הצוריי ולא היה איש מלחמה ואם היה ליהושע גם הכח הנפשיי כמשה לא היה כל בריה יכולה לעמוד לפניו, אמנם כבר בארתי בכ"מ שמטעם זה לא נכנס משה לארץ שהוא היה מוריש כל יושבי הארץ בלא מלחמה רק בכח האלהי ובהודו הפנימי הנסיי ולא היה אז העת המוכשר לזה לכן נעשה הכבוש ע"י יהושע שהוצרך למלחמה ורבים מז' אומות נשארו לנסות בם את ישראל כמ"ש שופטים ב' לכן אמר ונתתה מהודך ולא כל הודך כמ"ש חז"ל:

ד כלומר פנים של משה מאירים יותר משל יהושע ויש מפרשים כמו חמה שנטלה אורה מהקדוש ברוך הוא ולבנה נטלה אורה מחמה כך משה נטל קירון עור פניו מהקדוש ברוך הוא ויהושע נטל ממשה:

ה פירוש למען ישמעו ההוד שנתת לו ויחוייב מזה שינהגו בו כבוד וכו' אבל לא נוכל לפרש דישמעו יקבלו דאם כן יחסר מלת אליו מפני שפירושו היה למען יקבלו דבריו וגזירותיו כל ישראל. הרא"ם: