במדבר כז, יג

כאשר נאסף אהרן אחיך. מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן דבר אחר אין אתה טוב ממנו, (דברים לב, נא) על אשר לא קדשתם, הא אם קדשתם אותי עדין לא הגיע זמנכם להפטר. בכל מקום שכתב מיתתם כתב סרחונם, לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו, לכך בקש משה שיכתב סרחונו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה. משל לשתי נשים שלוקות בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו', אף כאן בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם, להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד:

וְתֶחֱזֵי יָתָהּ וְתִתְכְנֵּשׁ לְעַמָיךְ אַף אָתְּ כְּמָא דִי אִתְכְּנִישׁ אַהֲרֹן אָחוּךְ

וְתֶחֱמֵי יָתָהּ וְתִתְכְּנֵישׁ לְעַמָךְ לְחוֹד אַנְתְּ הֵיכְמָא דְאִתְכְּנֵישׁ אַהֲרן אָחוּךְ

וראיתה כתיב בה"א מלמד שהראהו כל הארץ המערות והמתילות ואוצרות כסף וזהב שבה:

נאסף אהרן אחיך בגימטריא זהו בנשיקה:

וראיתה אותה ונאספת אל עמיך גם אתה. למה הוצרך לחזור וראיתה אותה והלא כבר הזכיר וראה את הארץ, אלא וראיתה אותה מצויירת למעלה כשנאספת אל עמיך. ותוספת הה"א במלת וראיתה אולי בא לרמוז כי הראיה מכח הה"א, ועוד שהארץ העליונה היא הה"א אחרונה שבשם, והיא כבוד ה' אשר יאספהו, ולכך נתוסף יו"ד במלת עמיך, וכן בכל עמיך האמור במשה רבינו ע"ה מצינו שהם כתובים ביו"ד, והם ונאספת אל עמיך, (במדבר ל״א:ב׳) אחר תאסף אל עמיך, (דברים ל״ב:נ׳) ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמיך.

כאשר נאסף אהרן אחיך על אשר לא קדשתם כך כתיב בפרש״י, חז״ק דפסוק זה אינו כאן אך הוא בפרשת האזינו וכאן כתיב כאשר מריתם פי וגו׳ אבל לפי הל׳ שבספרי ניחא כאשר מריתם פי במדבר צין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו שנא׳ על אשר לא קדשתם אותי הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר. ושמא מפני כבודן של משה ואהרן לא נקט ליה בפרש״י למילתא דרבי שמעון בן אלעזר אלא למסקנא דמילתא.

כאשר נאסף אהרן אחיך. על אותו דבר ובאותו ענין:

וראיתה אתה. ולא הספיק מה שכבר אמר ״וראה את הארץ״, על דרך אמרם זכרונם לברכה (ספרי חלק א קלו) שהראהו ה׳ ראיה נסית מה שאין כח בשעור עין טבעית לראות באור השמש, זולת באור הגנוז כידוע. ולזה הבטיחו ואמר לו וראיתה אתה, כי יאיר לפניו אור החיים. וכמו כן תמצא שאמר הכתוב (דברים לד:א) ״ויראהו ה׳״ וגו׳ להעיר על האמור.

גם אתה כאשר וגו׳. יתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני ריש פרשת מסעי) שאמרו שאמר אהרן למשה: אלו היה יודע כן היה רוצה בדבר מקודם לכן, והוא אמרו גם אתה סמוך למאמר ונאספת, לומר שלא יהיה נרתע מהאסיפה, שמבטיחו שגם הוא יחפץ וירצה לאסף כשיראה ערבות המושג בשעת מיתה, וזה לך האות ״כאשר נאסף אהרן אחיך״, שהוא אמר לך שאם היה יודע וכו׳, הרי שגם החפץ והרצון יסכימו לאסף. עוד ירצה להעירו במצוה המוטלת על הצדיקים לעשות בשעת מיתה, והוא שיצדיק עליו את הדין ויחפץ בגזרת מלך שתתקים, והוא אמרו ונאספת וגו׳ גם אתה, פרוש אפלו אתה תסכים לאסף, כדרך אמרו (תהלים לא:ו) ״בידך אפקיד״.

ואמרו כאשר נאסף אהרן וגו׳, פרוש על דרך אמרם זכרונם לברכה (ילקוט שם) שאמר לו משה לאהרן: ״אהרן אחי, מקבל עליך למות?״ אמר לו: ״הן״. אמר לו: ״נעלה להר״, מיד עלו וכו׳, עד כאן. והוא מה שרמז במאמר כאשר נאסף אהרן, פרוש, שהסכים גם הוא על האסיפה. וטעם הדבר שעושה ה׳ כסדר זה, לפי שאינו חפץ לטול נפש הצדיק אלא ברצונו לרוב חבת ידידיו, גם שבזה ישלמו האושר השלם, כאמור (דברים ו:ה) ״ובכל נפשך״.

וראיתה אתה. הוא מיותר. אלא אינו שייך לצווי כי אם להבטחה. שהקב״ה מבטיחו שיראה אותה בשלמות במשמע. וכמו בלשון ב״א שאומר על הככר שבועה שאוכל אותה כולה במשמע (אם לא שנאבד מקצתו. בזה דעת הרא״ש ור״ן פ״ג דשבועות דמכ״מ מקיים שבועתו באוכל את השאר. דמקצתה נמי במשמע. אבל כ״ז שהיא בשלמות חייב לאכול כולה) וכך משמע לשון הקב״ה וראיתה אותה כולה. והנה אין כאן מקום ההבטחה כי אם ריש פ׳ ואתחנן שבקש משה ע״ז. אבל משום שלא יהא במשמע עלה וגו׳ מיד אחר הדבור. ובאמת אינו כן אלא עד שנצטוה שנית בפ׳ האזינו אחר קריאת השירה. ולמד משה זה מדאמר לו ה׳ הבטחה זו כאן. מבואר שאינו מצוה אלא כשיגיע שעת רצון של הבטחה זו. וכ״ז שלא הודיע לו ה׳ עת הרצון לזה לא הי׳ המצוה עליו לעלות:

וראיתה אותה ונאספת שתראה אותה שמת בעת תאסף וזה הנזכר בוזאת הברכה:

ח מדלא כתיב כאשר נאסף אברהם או שאר צדיקים:

ט כלומר וכשם שהוא מת בשביל עון זה כך אתה תמות:

י ואם תאמר והא בפרשה זו לא כתיב על אשר לא קדשתם. ויש לומר דלפירוש דבר אחר שפירש אין אתה טוב ממנו משמע כשם שאהרן מת ועדיין לא הגיע זמנו כך משה ימות אף על פי שלא יגיע זמנו והיכן מצינו שמתו קודם זמנם ומתרץ דהא כתיב גבי מיתת משה על אשר לא קדשתם וכו' והוצרך לטעם של דבר אחר דלטעם ראשון קשה והא לא היתה מיתת משה כמיתת אהרן דהא אהרן ראה בחייו שנתנה גדולתו לבנו מה שאין כן גבי משה לכן פירש דבר אחר ולפירוש של דבר אחר קשה דמשמע מכאשר מת אהרן וגו' דאהרן מת קודם שהגיעו זמנו למות וזה אינו מפורש אצל אהרן לכן צריך גם לטעם ראשון וקל להבין:

כ שזינתה תחת בעלה בלא התראה:

ל ר"ל פירות שביעית שעדיין לא בשלו כל צרכן וכתיב לאכלה ולא להפסד ואותה שאכלה הפירות שביעית מבקשת מבית דין שיכריזו עליה משום מה לקתה כדי שלא יאמרו אף היא קלקלה כו' אף כאן כו':