במדבר כז, טז

יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדלתי אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע לטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כז, יח) נצר תאנה יאכל פריה:

אלהי הרוחת. למה נאמר, אמר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:

יְמַנֵי יְיָ אֱלָהָא רוּחַיָא לְכָל בִּשְׂרָא גְבַר עַל כְּנִשְׁתָּא

יְמַנֵי מֵימְרָא דַיְיָ דְשַׁלִיט בְּנִשְׁמַת בַּר נַשׁ וּמִנֵיהּ מִתְיְיהַב רוּחַ נִשְׁמָתָא לְכָל בִּישְרָא גְבַר מְהֵימָן עַל כְּנִשְׁתָּא

יְמַנֵי מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָא דְשַׁלִיט בְּנִשְׁמַת כָּל בִּישְרָא גְבַר מְזַמִין עַל עַמָא דִכְנִשְׁתָּא:

ה' אלהי הרוחות. שהוא יודע הרוחות איזה רוח ראוי:

וטעם יפקד. מגזרת פקיד:

יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה.

יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר. אתה היודע רוחו של כל אחד ואחד ומי הוא הראוי להיות פקיד עליהם.

אשר יצא לפניהם. במלחמה. ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם. לא ע"י אחר, ולא כמלכי האומות שמשלחין חיילותיהן והם יושבים בבתיהם אלא כמו שעשיתי אני עם סיחון ועוג שנאמר (דברים ג׳:ב׳) אל תירא אותו, וכדרך שעשה יהושע שנאמר (יהושע ה׳:י״ג) וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, וכן בדוד הוא אומר (שמואל א י״ח:ט״ז) כי הוא יוצא ובא לפניהם, יוצא בראש ונכנס בראש.

ה׳ אלקי הרוחת טלנ״ט בלע״ז כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו.

יפקד ה' אלהי הרוחות. מאחר שאיני נכנס לארץ צריך שתמנה פרנס עליהם ואתה אלהי הרוחות ויודע רוחות של כל אחד ואחד ודעתו ומי ראוי להיות ראש כי אני איני יודע לבחור כי אדם יראה לעינים ואתה תראה ללבם:

יפקד ה׳ אלהי הרוחות וגו׳. צריך לדעת: א׳ למה בחר כנוי זה מכל כנויי המעלה והשבח הידועים לה׳. ב׳ למה האריך לשון אשר יצא וגו׳ ואשר יבא ואשר יוציאם ואשר יביאם. ג׳ אמרו ולא תהיה עדת וגו׳, מנין יעלה על הדעת שה׳ יעלים עינו מבניו שיהיו כצאן אשר וגו׳.

אכן יתבאר הענין על זה הדרך: דע כי תכונת השכל ובחירתו ושלילתו רחוקה בגדר הנשתון ברבוי הנושאים, וכשם שישתנו הנבראים בצורתם ובקומתם ואין ההשתוות בהם, כמו כן ויותר מהמה בענין השתנות הנבחר והנשלל בבחינת ההשכל והרצון, נוסף על שנוי פרטי הטבע בתכונת ההרכבה שביסודות וכחות היוליים אשר מהם יולד הבחירה בדומים, וימצא לפעמים ההשתוות בתכונה והוא נעלם, והוא מה שכונו רז״ל (נדרים לט:) לומר ״בן גילו״ בענין בקור חולים. ומזה תשער שישלל בגדר הנמצא שישתוו רבים כהמה ששים רבוא שהיו בדורו של משה לאחד, והמלך אשר ישים ה׳ עליהם לא ישתוו ברצונם אליו, זולת האיש משה שאמרו ז״ל (תיקוני זוהר סט) שהיה שרש כל הנשמות של דור המדבר, בסוד אמרו (ישעיהו סג:יא) ״משה עמו״, ועין מה שכתבתי בפסוק (במדבר יא:יב) ״האנכי הריתי״ וגו׳. וזו היתה סבה שהמפקיד והנפקדים נמזגו לגדר ההשתוות וכל אחד היה לו כלבבו.

וזה הוא גם כן טעם שצוה ה׳ עשות שופטים לשבטיך וכו׳, לפי שהשבט יתקרב בתכונה לענפיו. וזה ידע ובחן משה עליו השלום ואמר תשובה למאמר המיתה: יפקד ה׳ – פרוש ימנה, אל אלהי הרוחות – פרוש שיודע רוח של כל בשר וגדר תכונתם, תמנה אחד שיהיה טבעו שוה בתכונה לכל העדה, שיסכים הוא למה שיאמרו הם ויסכימו הם למה שיאמר הוא להם. והוא אמרו אשר יצא לפניהם – פרוש שיהיה לו הרצון בהם, ואשר יוציאם וגו׳ – שיהיה להם הרצון כמוהו לצאת ולבא עמו. ותלה הדבר בו כי הוא המלך, ובחירה כזאת היא מחלטת השגה מזולתו יתברך, כי הוא לבדו יודע תכן הרוחות וידע רוח שתתמזג עם כלן. ואיש כזה אינו בנמצא זולת אם יהיה אדם כמשה שכל ישראל הם ענפיו והוא שרש לכלם, וזולת זה תהיה עדת ה׳ כצאן אשר אין להם רועה. ותכלית כונת דברי משה לה׳ הוא על זה הדרך: אני אעשה כאשר אדני דובר, אבל יתקן דבר זה קדם אם יוכל להכנס בגדר התקון, ואם לא – תהיה עדת ה׳ כצאן וגו׳. והיוצא מזה הוא ולא ימות, כרמוז בתבת ״לאמר״ שאמרנו, ומתוך הדברים אתה למד שאם ימצא איש כזה הנה הוא מסכים גם הוא לאסף אל עמיו כמאמרו יתברך.

הרוחות לכל בשר. נתבאר לעיל ט״ז כ״ב דבשר משמעו הנאת הגוף. וכל אדם רוחו שהוא דעתו נמשכת לפי הנאתו. מש״ה קשה להנהיג את ישראל באמת. אלא איש אשר דעתו עזה בלי שום הנאת עצמו:

יפקד אחר שראה משה שלא תשונה הגזרה בקש שיפקוד ה' איש על העדה, ואמר אל אלהי הרוחות לכל בשר ר"ל כי מצד הנשמה העליונה הנפרדת מן הגויה א"צ למנהיג כי היא קדושה ומלאכיית והמלאכים א"צ למנהיג, וכן מצד הנפש החיונית והגוף הבהמי ג"כ א"צ למנהיג, שכל בע"ח חיים נפרדים כ"א בפ"ע רק מצד הרוח הנתון בבשר, שהוא רוח האדם הכלוא בבשר שעי"ז י"ל בחירה וכ"א י"ל תכונות ומדות ותאות מיוחדות מזולתו ורוח אחרת אתו לפי המזג ולפי תכונת הרכבתו, ומצד זה צריך למנהיג שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד מהם הנפרד בטבעו ותכונתו מזולתו וכמ"ש אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, שכל בע"ח י"ל נפש שהוא הנפש החיונית, אבל האדם י"ל רוח השכלי והוא מעורב עם הבשר ונמשך לפי טבע הבשר, ובקש ג"כ שלא יהיה המנהיג רק להנהיג הגופים לבד אבל להנהיג הרוחות מצד שהאדם חי מדבר משכיל:

פ נראה לי דקשה לרש"י לרבותינו זכרונם לברכה שאמרו שאמר לו השיבני וכו' וכי יהיה הדור בלא פרנס אלא שאלתו היה אם צריך למנות פרנס או שיירשו בניו אחריו גדולתו כמו שאמר תן נחלת צלפחד לבנותיו לכך דרשו ולפיכך נמשך גם רש"י זכרונו לברכה אחרי דברי רבותינו זכרונם לברכה:

צ ר"ל ישב באהל ועסק בתורה:

ק ר"ל ולא נאמר אלהי השמים או אלהי הארץ: