במדבר כז, כג

ויסמך את ידיו עליו. בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטוה שהקדוש ברוך הוא אמר לו וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה:

כאשר דבר ה'. אף לענין ההוד נתן מהודו עליו:

וּסְמַךְ יָת יְדוֹהִי עֲלוֹהִי וּפַקְדֵיהּ כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ בִּידָא דְמשֶׁה

וּסְמַךְ יַת יְדוֹי עֲלוֹי וּפַקְדֵיהּ הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה

ויצוהו כאשר דבר ה' ביד משה צוהו שלא לבטל תורה ותמיד מפני המלחמה. ולכך סמך כאן פרשת תמידין:

ויסמוך את ידיו עליו. הקב"ה אמר לו וסמכת את ידך עליו והוא סמך בשתי ידיו כלומר בעין יפה. ודרשו רז"ל עשאו מלא חכמה ככלי מלא וגדוש.

ויסמך את ידיו כמו סמיכת קרבן להודיע כי מרצונו נתמנה ומזה למדו למנות פרשים בענין זה כמו שלמדו לעשות דגלים ממנהג אותו דגלי השבטים.

ויצוהו. כל מקום שנאמר ויצו אינו אלא לשון זריזות וזהירות להיות זריז (וממולה) [וממולח] להיות מנהיג ישראל ולסבלם:

ויסמך וגו׳ ויצוהו. פרוש, לשון צותא, שהאיר בו הוד הנשמה כמו שפרשתי למעלה במה שכתוב ״וסמכת״, וידיק כפי זה אמרו כאשר דבר ה׳ ביד משה שאין משמעות למאמר זה, וכי הדבור הזה ענין הנתפס ביד, אלא פרוש כי ה׳ דבר שהשפעת ההוד יהיה ביד משה ליהושע. עוד ירמז אל המלכות על דרך אמרם זכרונם לברכה: אין צו אלא מלכות (שמואל א יג,יד), דכתיב ״ויצוני ה׳ לנגיד״. וידיק גם כן אמרו כאשר דבר ה׳ ביד משה, פרוש כי המלכות דבר ה׳ שתהיה ביד משה במקום שמן המשחה.

ויצוהו כאשר דבר ה׳ ביד משה. כבר ביארנו בכ״מ פירוש ביד משה הוא הערה מה׳ כמו ד״ק. וה״נ משמעות ויצוהו אמר לו דברי מוסר הנוגע לענין. ושפע מוסר הי׳ דבר ה׳ ביד משה. ויותר הי׳ ראוי לכתוב כאשר צוה ה׳. אבל כאשר דבר ה׳ משמעו דבר ה׳ בפירוש. והוא כפרש״י שהאציל מהודו וקירון עור פניו על פני יהושע כדבר ה׳ ופי׳ ביד משה. שהי׳ בכחו לעשות כן:

ט כאן גם כן קשה למה ליה למכתב כדפרישית לעיל: