המקובלים הספרדים – הרש״ש וישיבת בית אל

ישיבת בית אל

ישיבת בית אל נוסדה בירושלים בשנת 1737 בידי המקובל רבי גדליה חיון, כמקום שבו לומדים קבלה ומתפללים בכוונות האר״י. לפי המסורת, הרש״ש הגיע אליה כאדם צעיר ואלמוני ושימש בה כשמש, עד שהתגלה גדלותו. הוא נשא את בתו של רבי גדליה, ואחרי פטירתו עמד בראש הישיבה.

בישיבה התגבשה חבורת מקובלים שחתמו על ״שטר התקשרות״ – התחייבות לאהבה, לעזרה הדדית ולתפילה זה על זה, בעולם הזה ובעולם הבא. בין המקובלים שישבו בבית אל בדורו היה גם החיד״א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, מגדולי הפוסקים והמקובלים.

ספריו וסידורו

הרש״ש נפטר בי׳ בשבט תקל״ז (1777), וקבור בהר הזיתים.

• ״נהר שלום״ – ביאורים וחידושים על כתבי האר״י.
• ״רחובות הנהר״ ו״אמת ושלום״ – ביאורים נוספים, שנאספו ונדפסו אחריו.
• סידור הרש״ש – סידור תפילה שבו מסומנות מעל המילים הכוונות לפי כתבי האר״י. המקובלים מתפללים בו, ובתפילה בכוונות זמן התפילה ארוך מאוד.

ממשיכי הדרך

אחרי הרש״ש עמדו בראש בית אל מקובלים רבים, והישיבה ממשיכה לפעול. מישיבה זו יצאה מסורת לימוד הקבלה של ״מקובלי ירושלים״, שעברה גם לבגדאד ולצפון אפריקה. בדורות האחרונים קמו בירושלים ישיבות מקובלים נוספות בדרך הרש״ש, ובהן ישיבת ״נהר שלום״, שייסד המקובל רבי מרדכי שרעבי – ראו סיפורים על רבי מרדכי שרעבי.

גם גדולי בגדאד – הבן איש חי ובעל ״כף החיים״ – למדו והפיצו את דרכו של הרש״ש, ובעיקר בהלכות התפילה.

גדולי המקובלים בדורות האחרונים – בירושלים, בבגדאד, במרוקו ובתוניסיה – ראו בביאורי הרש״ש את הדרך המוסמכת להבנת כתבי האר״י, וכך התקבלו דבריו בכל קהילות הספרדים ועדות המזרח. רבים מבני הקהילות האלה, גם מי שאינם מקובלים, מכירים את שמו מן הסידורים ומן הלוחות של ימי ההילולא.

תפילה בכוונות

התפילה בכוונות היא שילוב של מילות התפילה הרגילות עם התבוננות פנימית בשמות הקודש ובספירות שכנגדן, לפי כתבי האר״י והרש״ש. המקובלים מדגישים שזה תחום ליחידים שלמדו, ושעיקר התפילה לכל אדם הוא הבנת פירוש המילים ועמידה לפני ה׳ בלב שלם. על כך במאמר שמות הקודש וכוונות בתפילה.

טעויות נפוצות

• לבלבל בין הרש״ש – רבי שלום שרעבי – לבין המקובל רבי מרדכי שרעבי, שחי במאה ה־20.
• לחשוב שכל מתפלל צריך להתפלל מסידור הרש״ש. הוא מיועד ליחידים שלמדו את הכוונות.
• לחשוב שקבלת הספרדים ״שונה״ מקבלת האר״י. היא נשענת על כתבי האר״י, לפי ביאור הרש״ש.