הבולם פיו בשעת מריבה – ר' מיכאל שוויתר על הפגיעה בבית הכנסת, וחברו המבוגר התארס כעבור ארבעה ימים

הכל התחיל בשבת קודש פרשת נשא, ט' סיון תשס"ז. ר' מיכאל יצא לכיוון בית הכנסת, כאשר הוא אינו מדמיין באיזה סערת רוחות ימצא את עצמו בקרוב... ישב במקומו, והתחיל להתפלל. שגרת התפילה שלו המשיכה עד שנעצרה באחת כאשר אחד המתפללים פגע בו. היתה זו פגיעה צורבת שחדרה הישר לעומק הנפש!

חשבתי בלבי להשיב לו כגמולו... מתוודה ר' מיכאל בכנות, רציתי להעמיד אותו על מקומו בכמה דיבורים אשר יזעזעו אותו עד עמקי נשמתו!!! אבל שמעתי קול בתוך לבי: לא! לא עכשיו! תמתין עד לאחר התפילה.

המשכתי להתפלל אך קול פנימי לחש לי: 'אתה עובר על צו בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך", התורה אוסרת עליך לשמור את השנאה בתוך הלב, ואם כן מוטל עליך להוציא את השנאה החוצה. כן! במקום לכבוש את הכעס, יש לשחרר אותו החוצה בריש גלי'! הפירוש אולי נשמע מוזר, אך זה מה שעלה בלבי הפגוע.

לפני שנגשתי אליו "לשפוך את דמו ברבים", מיד חשבתי לעצמי, שאני לא אפגע בו ואדרבה, אכניס בלבי רגשות אהבה כלפיו ואדון אותו לכף זכות. וביקשתי שבשכר זה ייוושע חברי שהיה מבוגר ועדיין לא מצא את זיווגו. הרגשתי באותה שעה שמאוד קשה לי לוותר לאותו אדם, אבל החלטתי שאני נותן את הזכות של המעשה לחברי ובאם ייוושע אפרסם את הסיפור!

"באר מים חיים" על שולחן השבת

כאשר הגעתי הביתה, סיפרתי לבני הבית במהלך סעודת השבת, כיצד ב"ה עמדתי בניסיון והקדשתי את המעשה לזכות חברי וכו'.

והנה מייד כשסיימתי לספר זאת, ופתחתי את הספר 'באר מים חיים' שהיה מונח על השולחן, כדי לומר ממנו דברי תורה. הצטמררתי כאשר לנגד עיני קפצו השורות הבאות, וזה לשונו של בעל ה'באר מים חיים': "ואמנם הדבר הזה שיעשה הקב"ה נפלאותיו אל האדם – הכל הולך אחר מעשי בני אדם, איך מתנהג בדרכי ה' ועבודתו, כי אם עבודתו לה' הוא רק בדרך טבע העולם הקב"ה גם כן מתנהג עמו רק בטבע העולם, אבל לא ישנה הטבע עבורו לשדד מזלות השמים אם יצטרך. אבל אם האדם מוסר נפש לה' יותר מטבעו ומזגו – אז למולו הקב"ה עושה לו ניסים שלא כדרך הטבע".

הרגשתי שהדברים נכתבו במיוחד עבורי! ארבעה ימים חלפו מיום השבת. ביום חמישי פרשת בהעלותך, י"ד סיון תשס"ז, התקשר אלי חברי המבוגר ובשורה בפיו: "התארסתי!" ראו נא מה השכר, הנה רואים כבר בעולם הזה את הזכות של "הבולם פיו בשעת מריבה" השכר הוא מיידי, מלבד השכר הרוחני המובטח לנו בזה ובבא! 'הבולם פיו בשעת הכעס ממשיך ישועות עליו ועל זולתו'. (האמנתי כי אדבר)