"זבולון לחוף ימים ישכון" – שותפות יששכר וזבולון של ישיבת "בית אל" והעשיר מדמשק

זבולון לחוף ימים ישכון (מט יג)

סיפור

מעשה ברבני ותלמידי ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים העתיקה, בראשותו של ראש המקובלים, נכדו של הרב שלום שרעבי זצוק"ל, הגאון הצדיק רבי אברהם שלום שרעבי, יושבים היו על תורתם ועל עבודתם יומם ולילה הודות לשותפות של 'יששכר וזבולון', שהייתה קיימת, בניהם לבין עשיר ידוע בדמשק, מר פרחי שמו, אשר קיבל על עצמו להחזיק את כל הישיבה על חשבונו ולספק את כל צורכיהם. למען שימשיכו להגות בתורה, בנגלה ובנסתר ללא הפרעות.

לפי הסדר שנקבע בישיבה, רשאי כל אחד מבני הישיבה, לקבל מוצרי מזון בחנות הסמוכה לפי מספר הנפשות שבבית. בסוף כל חודש הביא החנוני את כל החשבונות אל ראש הישיבה אשר עבר ובדק את נכונותם, ולאחר שהחתימם בחותמו לאישורם, היה מעבירם בעל החנות אל העשיר בדמשק. עם קבלת החשבונות היה הלה מעביר ללא דיחוי את התשלום, למען יוכל המוכר לרכוש בכסף זה סחורה חדשה עבור רבני הישיבה.

קרה פעם, שבעל החנות לא קיבל את התמורה עבור החשבונות ששלח לעשיר. הדבר הפליא אותו, אך בטוח היה כי אין זה אלא מקרה, ובודאי יקבל בקרוב את התשלום. הוא המשיך לספק לרבנים את צרכיהם מידי יום ביומו ואף לא סיפר לראש הישיבה. בחודש השני, חזר ונשנה הדבר. וכאשר חזר הדבר גם בשלישית, היה אובד עצות ולא ידע מה לעשות. בעל אמצעים מוגבלים היה ולא היה בידו כסף לרכוש מצרכים חדשים במקום אלה שהתרוקנו מהמדפים בחנותו. קהל הקונים חשו שמשהו אינו כשורה איתו, אך כדי שלא לצערו לא שאלוהו מאומה.

בצר לו, החליט לגלות את הדבר לראש הישיבה ולהתייעץ עימו מה לעשות, כששמע זאת הרב נענה ואמר, כי הוא מוכן לנסוע עימו לדמשק לבקר אצל העשיר ולברר מה נעשה שם, שמח בעל החנות על הצעתו, הכין צידה לדרך ויצאו לדרכם.

ביום הראשון בשבוע יצאו מירושלים רכובים על גמליהם, ואחר נסיעה ארוכה של שבוע הגיעו ביום שישי, ערב שבת לדמשק. השניים מיד הלכו לביתו של מר פרחי כאשר בני הבית מקבלים את פניהם בפנים עצובות.

שאלו האורחים לשלומו של בעל הבית, וביררו היכן הוא נמצא כדי לברכו, אך בני המשפחה השיבו, כי הוא מאחורי סורג ובריח לאחר שהעלילו עליו עלילה שפלה, והממשלה החרימה את כל רכושו.

נבהל הרב ואמר להם, כי יעשה ככל שביכולתו להצילו, ביקש חדר מיוחד שם התבודד שעה ארוכה שקוע במחשבותיו, אחר כך יצא מהחדר ונכנס לחדר הגדול, הקיפו שבע הקפות ושם פעמיו אל מושל העיר.

בהגיעו לביתו של המושל נתקף הלה בחרדה ורץ לקבל את פניו. קד לו קידה, הובילו אל טרקלינו וביקשו לשבת על הכורסא המרופדת. המושל התיישב אף הוא על כורסתו המקושטת ושאלו על מטרת בואו, אמר לו הרב, כי בא לשחר את פניו על מנת להוציא את מר פרחי ממאסרו, הוא הביע את דעתו כי שקר בדו מעליליו, וכי נקי האיש מכל רבב.

אמר לו השר, כי יצווה מיד לשחרר את היהודי האסור ולהחזיר לו את כל הרכוש שהוחרם.

כאשר השתחרר העשיר לביתו, נדהם לראות את האורחים שבאו אליו במיוחד מירושלים, ושאלם בחרדה על מה ולמה עשו את כל הטרחה.

סיפרו לו האורחים על מטרת בואם, שלא שמענו ממך מספר חודשים והיינו שרויים בדאגה. יחד עם זאת הביע הצדיק את סיפוקו ושמחתו על אשר זכה לשחררו.

בעל הבית שמח עם אורחיו הדגולים כמוצא שלל רב, וכיבד את הראש ישיבה בכבוד הראוי לו. וביקש מהם להישאר עמו לשבת, גם בני העיר היו מאושרים שצדיק ראש המקובלים בירושלים ונכדו של הרש"ש בא לעירם וישבות בשבת בעירם.

אחר השבת פרע העשיר את כל סכום החוב עבור החודשים שעברו, וגם הביא להם מראש תשלום עבור שלושה חודשים מראש. הלך הסוחר לקנות מוצרי מזון עבור בני הישיבה.

השיירה והשודדים

יצא הסוחר לשוק על מנת לשכור להם גמלים מיוחדים אשר יעבירו את כל הסחורה שקנה, אך בעלי הגמלים הודיעו לו, כי מאחר והדרך רצופה סכנות מחמת השודדים האורבים בדרך, לכן האחריות תחול עליו בלבד, והם לא מקבלים עליהם שום אחריות למה שיקרה בדרך.

הסוחר התכונן לצאת עם הסחורה לדרכו לבד, היות וראש הישיבה רצה להשאר בעיר, אך בשמעו על הסכנה בדרכים ביקש מהרב להצטרף אליו בנסיעתו ולא להשאירו בודד לנפשו בדרכים המשובשות בגייסות.

האורחים נפרדו בלבביות מבעל הבית, ולאחר שהעמיסו את כל הסחורה על הגמלים יצאו לדרכם הארוכה. בהגיעם למחצית הדרך ושקעה החמה, עצרה השיירה בדרכה והתכוננה ללון שם בלילה, ולאחר הנץ החמה ימשיכו בדרכם.

והנה בחצות הלילה התנפלו עליהם שודדים חמושים אשר איימו לרצוח אותם ולשדוד את כל רכושם. אחדים מהם התייצבו על הנוסעים לבל יברחו, ואילו עמיתיהם החרימו את כל הסחורה, יחד עם הגמלים. כאשר ניסו בעלי הגמלים להקים קול יללה איימו עליהם בחרבותיהם, ורק לאחר שגמרו מלאכתם המשיכו השודדים בדרכם עם כל השלל שהחרימו, הצדיק התבודד כל העת בפינתו וערך תיקון חצות, ולא שמע את כל המתרחש סביבו.

כאשר סיים תפילתו ושמע רעש ומהומה לאחר שעזבו השודדים את המקום, מיהר לבדוק מה קרה. סיפרו לו על התנפלות השודדים ששדדו את כל גמליהם ורכושם. לאחר ששמע את כל מה שאירע, נענה ואמר להם אל תבכו, חזרו למקומכם לישון במנוחה וכל מה שהוחרם יחזור אליכם.

בעל החנות אשר ידע היטב את גודל קדושת הצדיק וכוחו נרגע, ואף הרגיע את בעלי הגמלים אשר לא הרפו מלבכות על מר גורלם. והסביר להם כי אם הצדיק הבטיח יתקיימו דבריו. בהשכמת הבוקר, לאחר שסיים את תפילתו וסעד פת שחרית, ציוה על בעלי הגמלים להקים מאבני השדה גדר סגורה מארבע רוחותיה, וישאירו רק פתח צר דרכו יוכלו להכנס הגמלים שנשבו. עשו הללו כפי שנצטוו ותוך שעה מועטת הוקמה כעין בקתה קטנה פתוחה באחת מרוחותיה בלב המדבר. לאחר מכן ביקש הרב לבל ישאר איש במחיצת הגדר ויתרחקו ממנו, נכנס רבי אברהם שלום לתוך הבקתה, התעמק במחשבותיו והתעצם בעריכת ייחודיו.

לא עברו אלא רגעים אחדים, נדהמו אנשי השיירה לראות את הגמלים רצים ובאים אליהם, עמוסים בכל הסחורות שהועמסו עליהם בתחילת דרכם, ונכנסו היישר לתוך הבקתה שהקימו זה עתה. רק לאחר שנאמר לרב שכל הגמלים חזרו, ציווה על השיירה להמשיך בדרכם כאילו לא התרחש מאומה. בהגיעם בשלום לירושלים קיבלו את פני רבם הגדול בשמחה עצומה.

בעל החנות סיפר להם את כל מה שעבר עליהם בדמשק וכל מה שהתרחש איתם בהיותם בשדה, והודו לה' על חסדו הגדול אשר יוכלו להמשיך ולהגות בתורה יומם ולילה, בהתאם לשותפות שביניהם לבין העשיר כבימים ימימה. (עונג לשלחן שבת)