לב שבור: מה עושים עם הכאב

״קרוב ה׳ לנשברי לב״

התנ״ך מדבר על לב שבור שוב ושוב. ״קרוב ה׳ לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע״. ״הרפא לשבורי לב, ומחבש לעצבותם״. ״לב נשבר ונדכה, אלהים לא תבזה״. הלב השבור לא נחשב לחולשה או לכישלון – הוא מקום שבו, לפי הפסוקים, ה׳ קרוב במיוחד.

יש נחמה בכך שהכאב נראה. גם כשנדמה שאיש לא מבין, ״שימה דמעתי בנאדך״ – הדמעות נאספות ונשמרות.

להוציא את הכאב

״דאגה בלב איש – ישיחנה לאחרים״. לדבר עם חבר קרוב, לכתוב מכתב שלא שולחים, לבכות. ״שערי דמעה לא ננעלו״. הכאב שנשאר בפנים מתעבה; הכאב שיוצא – מתחיל להתרכך.

חנה, כשליבה היה שבור, אמרה: ״ואשפך את נפשי לפני ה׳״. אפשר לשפוך את הנפש – בתפילה, בכתיבה, בשיחה. אין צורך במילים יפות.

״אין שלם מלב שבור״

בספרי החסידות מובא בשם רבי מנחם מנדל מקוצק המשפט ״אין דבר שלם יותר מלב שבור״. יש בזה רעיון עמוק: מי שחווה שבר לב יודע משהו על אהבה, על פגיעות ועל חמלה, שמי שלא נשבר אינו יודע. הלב השבור יכול להפוך ללב פתוח יותר – לאחרים, לעצמו, ובבוא העת – לאהבה חדשה.

לא צריך לחפש את ״המשמעות״ ברגע הכאב. אבל אפשר להחזיק את האפשרות שיום אחד הלב יהיה, כפי שאומר הפסוק, ״מחובש״ – לא כאילו לא קרה דבר, אלא מרופא.

בינתיים

בינתיים – להשקיע במה שנשאר: חברים, משפחה, עבודה, תחביב, לימוד, גוף. כל אלה לא ״ממלאים את החסר״, אבל הם בונים חיים שבהם החסר הוא חלק ולא הכול. ולהיזהר מ״תרופות״ מהירות שמזיקות – שתייה, קשר חדש מתוך כאב בלבד, התנתקות מוחלטת.

ואם הלב השבור מוביל לעצב עמוק ומתמשך, לחוסר תפקוד או למחשבות שאין טעם לחיות – פנו לאיש מקצוע או לער״ן 1201. ראו איך מתגברים על פרידה.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. כתבו מכתב לאדם שנפרדתם ממנו – ואל תשלחו אותו.
2. ספרו לחבר קרוב אחד את כל מה שאתם מרגישים.
3. אמרו את תהילים קמז, ג: ״הרפא לשבורי לב״.
4. הימנעו מ״תרופות״ מהירות שמזיקות.
5. השקיעו השבוע בדבר אחד שהוא רק שלכם.

המקורות

• תהלים לד, יט – ״קרוב ה׳ לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע״
• תהלים קמז, ג – ״הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם״
• תהלים נא, יט – ״לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה״
• תהלים נו, ט – ״שימה דמעתי בנאדך״
• בבלי ברכות לב ע״ב – ״שערי דמעה לא ננעלו״
• שמואל א א, טו – ״ואשפך את נפשי לפני ה׳״