תהילים פרק קמ״ז

תהילים פרק קמ״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הַלְלוּ יָהּ כִּי־טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּה:

   מצודת דוד:כי טוב. כי הוא טוב: זמרה אלהינו. זמרה לאלהינו: כי נעים וגו׳. על כי הוא נעים לזה נאוה לו תהלה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי טוֹב זַמְּרָה. כִּי טוֹב לְזַמֵּר לוֹ:

   אבן עזרא

   הללויה דברי המשורר בדרך נבואה ישבח השם בראותו בחזיון, כי השם יבנה ירושלם ויקבץ נדחי ישראל.

   ומלת זמרה שם הפועל, כמו: ליסרה אתכם והה"א נוסף כי ישרת בעבור אחר, כי טוב זמרה אלהינו כי נעים וכי נאוה - מגזרת תאוה כאשר פירשתי, שהמלה לבנין נפעל כמו וכל נעשה במרחשת.

   רד"ק

   נאוה. האל"ף נחה וענינו כמו נאוה:

   מלבי"ם

   כי טוב, אחר שסיים בדבר השגחת ה' אל ציון, ייחד לזה מזמור בפ"ע, ואמר הזמר לאלהינו הוא טוב והתהלה הוא נעים ונאוה, וכבר בארנו ששם אלהינו בכינוי מורה על הקשר שיש לה' עם ישראל ועל השגחה הפרטיית שהפלם ה' בה, וכבר התבאר שהזמר הוא דרגה יותר מן התהלה, שהזמר בא על טובות העודפות ביתר שאת, ועל כן אמר שהזמר לאלהינו מצד השגחתו הפרטיית הנסיית הוא טוב, שהטוב הוא הטוב האמתי הנמצא בעצמות הדבר, והתהלה מצד הטובות הרגילות הוא נעים ונאוה, מצד היופי והערך והסדר שיש להנהגה הסדורה:

   מצודת ציון

   נאוה. מלשון נאה ויפה כמו לישרים נאוה תהלה (לעיל לג):

2. (ב)בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס:

   מצודת דוד:בונה. הוא הבונה לעתיד את ירושלים ואת ישראל הנדחים בקצה הארץ יכנס אליה:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   בונה, יכנס כמו: לך כנוס את כל היהודים.

   רד"ק

   ואז יבנה ה' את ירושלים ויכנס נדחי ישראל, אל אדמתם:

   מלבי"ם

   בונה ירושלים ה', באר שהזמר והתהלה שמדבר בה הוא על שה' בעצמו בונה ירושלים. שבהשגחתו הפרטיית מתעסק בבנינה שתהיה עיר אלהים קדוש משכני עליון, והוא בעצמו יכנס לתוכה את נדחי ישראל, הנדחים בארבע כנפות הארץ, (או מדבר על כינוס השבטים והתחברותם בה, כמו שכתוב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו, כמו שפרשתי שם):

   מצודת ציון

   יכנס. מלשון הכנסה ואסיפה וכן והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה נח):

3. (ג)הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם:

   מצודת דוד:הרופא. הוא הרופא למי שלבו נשבר מרוב התוגה: ומחבש. עושה תחבושת לעצבותם ר״ל מעביר העצבון:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   הרופא לשבורי לב הם אבילי ציון

   ומחבש כמו: לא זורו ולא חובשו. ור' יצחק הספרדי אמר: כי לעצבותם כמו לשון ישמעאל וכמוהו: ידיך עצבוני. ולפי דעתי: שהוא כמו נגעם, שהנוגע בעצב גדול בעבורם.

   רד"ק

   לשבורי לב. כמו ישראל שהם שבורי לב ועצבים בגלות:

   לעצבותם. בדגו"ש הצד"י לתפארת הקריאה הנה הסכימו חכמי התכונה כולם כי מספר הכוכבים הם אל"ף ומ"ח אם כן מה הוא:

   מלבי"ם

   הרופא לשבורי לב, לישראל שלבם נשבר על צרתם, ומחבש לעצבותם שהוא העצב שבלב, כי תחת עצב ימלאו שמחה וגיל:

   מצודת ציון

   ומחבש. ענין קשירת המטלית על המכה כמו ולנשברת תחבש (יחזקאל ל״ד):

4. (ד)מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא:

   מצודת דוד:מונה וגו׳. ר״ל יודע הוא מספרם וקורא להם שמות לכ״א שם הנאה לו:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   מונה בעבור שהזכיר נדחי ישראל שהם מפוזרים בכל הארץ, הזכיר כנגד זה: מונה מספר לכוכבים שהכוכבים הם מפוזרים בגלגל העליון והוא ידעם כולם, והנה יהיה הפרש בין מנין ומספר כי מספר הוא הפרט ומונה מספר הכל קרוב מגזרת מנין.

   לכולם שמות יקרא והטעם כמו: איש לא נעדר וזה אמת ונכון.

   רד"ק

   מונה מספר לכוכבים. ואמר ישעיהו המוציא במספר צבאם ואמר האל יתב' לאברהם אבינו הבט נא השמימה וספור הככבים אם תוכל לספור אותם, ואמר בלדד השוחי היש מספר לגדודיו ופי' החכם הנשיא רבי אברהם בשם רבי חייא כי הככבים הקטנים שאינם מאירים על הארץ רבים, אין יכולים בני אדם לראותם כל שכן למנותם ואל דיעות מספרם ולאותם שאינם מאירים על הארץ לא להאיר כמו שאמר ולמשול ביום ובלילה גם מהככבים הנראים יש כוכב שיראה שהוא אחד והם רבים ומפני גובה הגדול, ומרחק הגדול אשר בינינו ובינו ידמה שהוא אחד אבל כל הכוכבים הנבראים אין יכולת באדם לדעת מספרם אבל הקב"ה היודע כל הנסתרות הוא ידוע מספרם כי הוא בראם:

   לכולם בשמות יקרא, ופירושו כי האל יתברך בראם כולם במספר ידוע אצלו ולכל אחד מהם קרא שם הנאות לו לפי הדבר אשר בעבורו נברא לסיבת אותו הדבר או לסיבת עצמו, כי כל הכוכבים יש להם כח וממשלה על יצורי מטה כל אחד על מין שנותן בו כח לעשות מלאכתו כמו שאמרז"ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל:

   מלבי"ם

   מונה, נגד מה שהנהגת העכו"ם הוא על ידי מערכת הכוכבים וסדרי הטבע והמזלות, אומר שבהנהגת הטבע לא נראה כ"כ כח ה' ועזוזו וחכמתו כמו בהנהגה ההשגחיית הבחיריית, כי אל הכוכבים הוא מונה מספר וא"א להוסיף ולגרוע מן מספרם, וכן לכולם שמות יקרא, כל אחד יש לו שם המורה על כחו העצמיי, זה להשפיע חיים וזה עושר וזה חורבן ואבדון וכדומה, וא"כ הם קצובים בין בכמות מספרם בין באיכות פעולתם, אבל בזה.

   מצודת ציון

   מונה. מלשון מנין:

5. (ה)גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב־כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר:

   מצודת דוד:לתבונתו. לדברים שיש בהם תבונה הנמצאים אצלו אין מספר להם כי רבו מאד:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   גדול אמר: מונה מספר לכוכבים כנגד ולתבונתו אין מספר.

   רד"ק

   גדול אדונינו. כי מלך בשר ודם שיש עליו להנהיג מדינות רבות ילאה להנהיגם כולם כאחד הקרובות אליו והרחוקות ממנו ואם ינהיג הקרובות אליו על סדר הנכון לא עשה כן ברחוקות שילאה כחו בזה ואם יהיה בו הכח לא תהיה בו התבונה, אבל אדונינו הוא מנהיג את כל העולם הנהגה ישרה כי הכח והתבונה בו שהוא גדול ורב כח ופי' לדברים שיש לו תבונה בהם אין מספר אין נשוא תבונה מספר, כי תבא ממין האיכות ומספר ממין הכמות לפיכך צריך לפרשנו כך כי נשוא תבונה אין חקר וכן הוא אומר אין חקר לתבונתו:

   מלבי"ם

   (ה-ו) גדול אדוננו מצד שהוא אדונינו ומשגיח עלינו בהשגחה פרטיית שלא ע"י המערכת, ובזה הוא רב כח שמורה על רב היכולת, וכן בזה לתבונתו אין מספר ואין סוף לחכמתו, במה שהוא מעודד ענוים ומשפיל רשעים ע"י השגחתו הפרטיית, הגם שלפי המזל מתחייב שאלה יהיו ענוים ושפלים ואלה ירימו קרן, ישדד את המערכה, בזה נראה כחו וחכמתו:

6. (ו)מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָרֶץ:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   מעודד ענוים הם השפלים והם נדחי ישראל.

   משפיל רשעים הם מלכי העמים שהיו תחת ידי ישראל.

   רד"ק

   מעודד. ואף על פי שהוא גדול ורב כח הוא משגיח על הענוים והשפלים והחלושים ומנשא אותם ומשפיל הרשעים המתגאים עדי ארץ ובזמן הזה אינו עושה זה, כי פעמים יצליחו הרשעים אבל לעתיד יעשה זה על דרך השלמות:

   מצודת ציון

   מעודד. ענין רוממות וחוזק:

   עדי ארץ. עד ארץ:

7. (ז)עֱנוּ לַיהוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר:

   מצודת דוד:ענו. הרימו קול לה׳ בהודא׳ על הטוב׳:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ענו דברי המשורר לישראל, כמו וענית ואמרת. ויש אומרים: כמו קול ענות, וענתה שמה כימי נעוריה בעבור כתוב בכינור.

   רד"ק

   ענו. אמר כנגד ישראל שירו לו בפה זמרו לו בכלי והשיר יהיה שיר תודה שתודו לאל יתברך על כל הטובה והגדולה שעשה עמכם בהוציאו אתכם מן הגלות ברוב טובה וברוב כבוד וזהו גדולה מאתו להוציא עם מעט מעמים רבים ובספור גבורותיו ספרו הגבורות שעושה בעולם תמיד והוא המטר, ושיבת הגלות נתדמה למטר שאין מיחלים בעבורו אלא לאל יתברך, לפיכך אמר:

   מלבי"ם

   ענו לה' בתודה, מצד שהוא ה' בורא העולם ומנהיג הנהגת הטבע הסדורה, הרימו קול שיר בתודה על טובותיו הכלליות, אבל לאלהינו בהצד שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטיית נסיית, שזה יציין בשם אלהים הבא בכינוי, תזמרו בכנור, שהזמר הוא מעולה יותר, ויהי בכנור לרוב חשיבותו, ומפרש:

   מצודת ציון

   ענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד):

8. (ח)הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר:

   מצודת דוד:הרים. לפי שא״א לחרוש ולזרוע שם בעבור הגובה לזה מצמיח שם חציר למאכל בהמה:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   המכסה הטעם שהוא מראה גבורות בכל זמן, כדרך: עושה גדולות ואחריו כתוב הנותן מטר.

   וטעם המכסה כי עצם השמים לטוהר.

   המצמיח הרים שהם יבשים וחזקים.

   רד"ק

   המכסה שמים. בהירים ומהירים ומזהירים, ובהיות העבים באויר, השמים מכוסים מעין האדם:

   המצמיח הרים חציר. אפילו ההרים שהם יבשים וקשים כל שכן ארץ המישור, או זכר הרים לפי שאין דרך ותחבולה להשקותם מן הנהרות:

   מלבי"ם

   המכסה, שגם בהנהגה הכללית נראה שהכל מאתו והוא משגיח על כל בריותיו במה שראינו שהוא המכסה שמים בעבים, שהמטר הוא אות על ההשגחה וע"י העבים מכין לארץ מטר, וע"י המטר הוא מצמיח הרים חציר:

   מצודת ציון

   בעבים. בעננים:

   חציר. דשא ועשב:

9. (ט)נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ:

   מצודת דוד:לחמה. חציר ההרים: לבני עורב וגו׳. נותן מזון לבני עורב הקטנים אשר יצעקו בעבור חסרון המזון וזו על כי המה לבנים בקטנותם חושבים אבותיהם שאינם בניהם בעבור שינוי מראות הנוצות ואינם חוששים לזונם והקב״ה מזמין להם יתושים מתוך צואתם ואוכלים אותם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לַחְמָהּ. מַאֲכָלָהּ:

   לִבְנֵי עוֹרֵב. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ויקרא רבה יט, א), שֶׁהוּא אַכְזָרִי עַל בָּנָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עֲלֵיהֶם וּמַזְמִין לָהֶם יַתּוּשִׁין מִתּוֹךְ צוֹאָתָם וְנִכְנָסִין לְתוֹךְ פִּיהֶם:

   אבן עזרא

   נותן הזכיר הבהמה, שאין לה לב לתקן מזון לנפשה.

   והזכיר מהעוף לבני עורב כי חכמי הגוים אומרים, כי אבותם יעזבום בהולדם.

   רד"ק

   נותן לבהמה לחמה. שאין לה תחבולה להכין מאכלה והוא מציח להם חציר בהרים למאכלה:

   לבני עורב. לפי שהם לבנים בהולדם ואמותיהם מניחים אותם כי יחשבו שאינם בניהם ולא יביאו להם טרפם, והם צווחים לו כאלו יקרו לאל בעד טרפם והקב"ה מזמין להם יתושים ואוכלים אותם והנה הוא עוזר החלשים שאין בהם יכולת מעצמם וכן עשה לישראל שהיו נטושים בגלות מאין כח:

   מלבי"ם

   (ט-י) נותן, וע"י החציר נותן גם לבהמה לחמה, עד שהשגחתו מתפשט גם על הבהמה, וגם לבני עורב נותן לחמם, אשר יקראו לא בגבורת הסוס יחפץ, בני עורב אלה יקראו ויכריזו לאמר, שה' לא חפץ בגבורת הסוס, ר"ל שא"צ להשגת הטרף גבורה והשתדלות כי הוא מה', כי הלא מפרנס גם בע"ח החלשים כבני עורב, ויש שישיג טרפו ע"י מלחמה שבוזז שלל מאויב, כמ"ש חז"ל שא"ל לדוד עמך ישראל צריכים פרנסה א"ל לכו ופשטו ידיכם בגדוד, ולמלחמה צריך סוס מוכן ליום מלחמה, ויש שישיג טרפו ע"י שילך בדרכים רחוקים, כמ"ש ממרחק תביא לחמה, וצריך שוקים ורגלים ללכת ממקום למקום, וע"ז יקראו הבני עורב ויפרסמו שה' לא יחפוץ בזה, כי כל המיחל לו ימצא טרפו בביתו, ובלא סוס ורכב ומלחמה, כמו שממציא מזון בני עורב:

10. (י)לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא־בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה:

    מצודת דוד:לא בגבורת. אינו חפץ במי שתולה בטחונו בגבורת הסוס לרוץ ולרדוף במלחמה: לא בשוקי. לא ירצה במי שבוטח בחוזק שוקיו לרוץ רגלי:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

    לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה. וְלֹא בְּקַלּוּת מְרוּצַת שׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה:

    אבן עזרא

    לא הטעם אין חפץ השם בגבורה רק ביראתו, כמו: התתן לסוס גבורה. וטעם: בשוקי הוא הרוכב.

    רד"ק

    לא. פירושו שאינו חפץ באדם שבוטח בגבורת הסוס וכן מי שבוטח לברוח מן המלחמה:

    מצודת ציון

    בשוקי. שוק הרגל:

11. (יא)רוֹצֶה יְהוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ:

    מצודת דוד:רוצה. רק רוצה ה׳ ביריאיו וחוזר ומפרש שהם המיחלים לחסדו ואינם בוטחים בעצמם בחוזק השוק או בגבורת הסוס כי הבוטח באלו מסיר יראת ה׳ מעל פניו:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    רוצה הטעם כי השם נותן לחם לכל בשר ולא בעבור גבורתם.

    ובני עורב לעדים נאמנים.

    רד"ק

    רוצה. אלא מה הוא רוצה את יריאיו שהם מיחלים לחסדו ואינם בוטחים בגבורת הסוס ולא בגבורת אדם:

    מלבי"ם

    רוצה, רק ה' רוצה את יראיו, שאין משתדלים מאומה, רק הם מיחלים לחסדו שהוא ממציא להם טרפם מצד חסדו הגדול:

    מצודת ציון

    המיחלים. המקוים:

12. (יב)שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת־יְהוָה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן:

    מצודת דוד:שבחי ירושלים. יושבי ירושלים: ציון. אתם יושבי ציון הללו את אלהיך:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    שבחי זה לעתיד כי העיר חזקה שיפחד האויב לבא עליה. ומה הוא החוזק?

    שברך בניך שהם רבים בקרבך.

    רד"ק

    שבחי. כי בך רוצה לפי שבטחת בו ומדבר כנגד העם דרך משל רצונו לומר יושבי ירושלים והפסיק כפול בענין במלות שונות:

    מלבי"ם

    שבחי, אולם את ירושלים, שבחי את ה', ומבואר אצלנו כי השבח הוא המשביח את הדבר שהוא טוב יותר ממה שהיה, ר"ל את תגדלי תהלת ה' יותר ממה שהיה מהולל ע"י כל העמים, ויש הבדל בין ה' שמורה על הנהגתו הכללית מצד שברא את העולם, ובין אלהיך בכינוי שמורה הדיבוק שישלו עם ישראל ולעשות להם נוראות ופלאות, ויש הבדל בין ציון וירושלים, שבציון ישבו החכמים והשרים והם יהללו מצד שהיא השגחתו הפלאיית, ובירושלים ישבו ההמון והם ישבחו מצד השגחתו הכוללת, רק שישבחו את ה' במדרגה יותר ממה שישיגו העמים בהנהגה זו הכוללת, באשר גם ההנהגה הכוללת המיוחסת לשם הויה תהיה לישראל ע"פ השגחת ה':

13. (יג)כִּי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ:

    מצודת דוד:כי חזק. ולא יוכל האויב לכבשה מעתה: ברך. הוא ברך את הבנים אשר בקרבך ר״ל שיהו הבנים מרובים ויתגברו על האויב:

    עוד פירושים על פסוק יג: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רד"ק

    כי חזק. שלא תפחדי לעולם שיבא עליך אויב כי האל ישמרנה כאילו בריחיה חזקים:

    ברך בניך בקרבך. שיהיו ברוכים בפרי בטנם ובמעשה ידיהם בעיר ובחוץ:

    מלבי"ם

    כי חזק בריחי שעריך בל יוכל האויב לקרב אליך, וגם ברך בניך בקרבך, ר"ל שלא תצטרכו לא לגבורת הסוס למלחמה, כי לא ימצא מי שילחם אתך, ולא לשוקי האיש לבקש מזון במרחקים, כי בניך ימצאו ברכה הגם שיהיו בקרבך, ומפרש נגד מ"ש כי חזק בריחי שעריך:

    מצודת ציון

    בריחי. כעין מטה ישימו אותו ברוחב השער לסגרו:

14. (יד)הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ:

    מצודת דוד:השם גבולך. בגבולך שם שלום כי לא תבוא אליך מלחמה: חלב וגו׳. ולא יאכלם האויב:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    חֵלֶב חִטִּים. טוּב חִטִּים שְׁמֵנִים:

    אבן עזרא

    השם הטעם אם תשכבו לבטח עם שובע גדול.

    רד"ק

    השם גבולך שלום. וכן תהיו ברוכים בחוץ בשלום ובפרי אדמתם:

    חלב חטים. הטוב שבחטים והנבחר:

    מלבי"ם

    השם גבולך שלום, ולא יבא אויב בשעריך, ונגד מ"ש ברך בניך בקרבך אמר כי חלב חטים ישביעך:

    מצודת ציון

    חלב. מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח):

15. (טו)הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ:

    מצודת דוד:אמרתו. הוא המטר הבא במאמר פיו: עד מהרה. כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    השולח כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.

    ירוץ דברו הטעם כפול, או על דרך ועל העבים אצוה מהמטיר, כן צוה להמטיר.

    רד"ק

    אמרתו ארץ. הוא המטר שבא באמרתו ובדברו מהרה כעבד הרץ מהרה לעשות רצון אדוניו ודבורו הוא רצונו, וזכר ענין המטר והשלג הנה לפי שהם סיבה ברכת פרי האדמה והשבע:

    מלבי"ם

    השולח, וגם אם לפעמים הוא שולח אמרתו ארץ לגזור עליך איזה גזרה רעה, לא יארכו ימי הרעה, כי עד מהרה ירוץ דברו, תיכף ירוץ דבור אחר להשיב את האמירה הרעה ולבטל את הגזרה, ומפרש זה במשל,

    מצודת ציון

    ירוץ. ענין מהירות ההליכה:

16. (טז)הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר:

    מצודת דוד:כצמר. לבן כצמר ועם שהצמר הוא פחות ממנו בלובן עם כל זה המשילו לצמר על כי אין מה בארץ יותר לבן מצמר להמשיל אליו וכן וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מ״ג:ב׳) וכמוהו רבים: כפור. הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע״פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כְּפוֹר. גְּלִיזָ״א בְּלַעַ״ז:

    אבן עזרא

    הנותן בעתו כי בהיותו רב בימי החורף, אז יהיה חלב חטים בימי הקיץ.

    רד"ק

    הנותן שלג כצמר. השלג שהוא לבן כצמר הלבן ודימה אותו לצמר ואע"פ שהוא פשוט ממנו בלובן מפני שלא יכול לדמותו בלובן חמנו בדברים אשר בארץ:

    כפור. הוא שיורד בשחר בימי הקור ודמה אותו לאפר שאינו לבן כמו השלג:

    מלבי"ם

    (טז-יז) הנותן שלג כצמר, ממשיל האמירה ששלח לרע בציור השלג והכפור והקרח שמקפיא את המים, כן מדת הדין יקפיא מי החסד ויעצור את השפע הנזל ממעיני הישועה, ור"ל אם שלח אמרתו ארץ ובאמירה הזאת הוא נותן שלג כצמר ויפזר כפור כאפר וגם משליך קרחו כפתים עד שלפני קרתו מי יעמד ואין עומד בפני הרעה, בכ"ז עד מהרה ירוץ דברו, כי.

    מצודת ציון

    כפור. כמו שלג נופל הוא בשחר בימי הקור וכן וכפור שמים מי ילדו (איוב ל״ח:כ״ט):

17. (יז)מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד:

    מצודת דוד:משליך קרחו כפתים. ר״ל מקריש כל פני המים וכאילו השליך חתיכת קרח לכסות כל רוחב המים וארכו: לפני קרתו. לפני הקור הבא בגבורתו מי יוכל להתקיים אם לא יתחמם מדברים המחממים:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים. הַמַּיִם מַגְלִידִים וְנַעֲשִׂין פְּתִיתִין פְּתִיתִין, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כְפִתִּים הַכֹּל לְפִי מַשָּׂא הַבְּרִיּוֹת: הֶעָנִי לְפִי חוֹסֶר מַלְבּוּשָׁיו מֵיקֵל עָלָיו:

    מִי יַעֲמֹד. שֶׁלֹּא יְהֵא צוֹנֵן בְּקָרָתוֹ:

    אבן עזרא

    משליך קרחו כמו הקרח הנורא.

    רד"ק

    כפיתים. הקרח כמו הכפור אלא שהוא חזק ממנו ומוליד קור רב לפיכך זכר עם הקרח קרתו: ופי' כפיתים. כמו הדבר הנבצע לבצעים כי כן הוא יורד לבצעים וחתיכות אסופות מן הקרח:

    לפני קרתו. אמר קרתו וקרתו בכנוי ומיחסו אל האל ית' כי הכל הוא דברו ומצותיו אין דבר במקרה וכמו שהמטר הוא מוריד ברחמיו לצורך ברואיו ופעמים לעונש העונות והוא מטר השוטף כן צורך השלג והכפור הוא צורך הזרעים והאילנות, אבל בהיותו חזק הרבה והוא הקרח הוא למשפט שהוא ממית ומייבש הזרעים ופרחי האילנות, וכן הברד ואע"פ שלא נזכר, וצריך להזכיר בהודאת האל אלה הדברים שהם תמידים לבני העולם והם גבורות ונפלאות האל, לפיכך כשאמר ענו לה', זמרו לאלהינו, אמר שיזכרו בשיר ובזמר גבורותיו אלה התמידים ואמר מי יוכל לעמוד בפני קרם החזקה או פי' כי מפני הקרה נמנעים בני אדם לצאת מבתיהם ולעשות מלאכתם:

    מצודת ציון

    קרחו. הוא הגליד הנקפה והנקרש על פני המים בימי הקור וכן מבטן מי יצא הקרח (שם):

    כפתים. ענין חתיכות כמו פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳):

    קרתו. מלשון קור וצנה:

18. (יח)יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ־מָיִם:

    מצודת דוד:ישלח דברו. ר״ל ישלח המטר או חום השמש והם ממסים את השלג והכפור והקרח וכשהוא מנשב רוחו ימסו ויזלו מים:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם. לְאוֹתָם פִּתִּים:

    יַשֵּׁב רוּחוֹ. רוּחַ מַעֲרָבִי לְהַשְׁבִּית הַקֶּרַח, וְיִזְּלוּ מָיִם:

    אבן עזרא

    ישלח, וימסם השלג והכפור והקרח וישב רוחו מהבנין הכבד הנוסף, מגזרת רוח ה' נשבה בי, מהבנין הקל.

    רד"ק

    דברו. חום השמש או המטר שמחמה את השלג הכפור והקרח: ואמר ישב רוחו יזלו מים. כי המים בנשיבת הרוח מפאת ים יבא המטר שימסה אלה, או פי' ישב רוחו עליהם ויזלו מים כי מפזר אותם הרוח ולא יהיו מאוספים כאחד ימחו וימסו ויהיו למים:

    מלבי"ם

    ישלח דברו וימסם, ר"ל ישיב את הגזרה ויבטלנה, והשפע תרד כמו בתחלה, וישב רוח והמים יזלו בשפע רב ולא יהיו מוקפאים, ר"ל יבטל את הרע:

    מצודת ציון

    וימסם. מלשון המסה והמגה:

    ישב. מלשון נשיבה והפחה כמו כי רוח ה׳ נשבה בו (ישעיהו מ׳:ז׳):

    יזלו. מלשון הזלה ונטיפה:

19. (יט)מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל:

    מצודת דוד:מגיד וגו׳. מוסב על מלת שבחי שאמר בתחלת הענין לומר שבחי את ה׳ על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב: חוקיו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    מגיד דבריו הטעם הגיד דבריו הם המצות ליעקב. וכן פירוש: חקיו ומשפטיו, כי הם סבת רדת הגשם בעתו, ככתוב בפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו.

    רד"ק

    מגיד. ובספרכם גבורת האל ספרו שנגלה אליכם בכבודו והגיד לכם דבריו וחוקיו ומשפטיו כי המעמד ההוא היה דבר גדול שלא היה כמוהו:

    מלבי"ם

    מגיד וזה יהיה ע"י שיגיד דברו ליעקב, ויודיעם ע"י הנביאים את הגזרה שרוצה לגזור עליהם, והם שבים בתשובה ומבטלים את הרעה, ולישראל שהם הגדולים שבאומה, מגיד חקיו ומשפטיו והם הולכים בחקות התורה וינחם על הרעה:

20. (כ)לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַלְלוּ־יָהּ:

    מצודת דוד:לא עשה כן. ליתן להם דברי התורה ולא הודיע להם את המשפטים כ״א לישראל לבדם: הללויה. לזה הללו את יה:

    עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    לא הטעם שלא נתן תורתו רק לעמו לבדו שהבדילו להיות לו לעם סגולה, וחתם המשורר כאשר החל.

    רד"ק

    לא עשה. כמו שכתוב השמע עם קול אלהים וגו':

    ומשפטים בל ידעום והמשפטים שנתן להם לא ידעום זולתם כמו שכתוב כי מי מגוי גדול אשר לו חוקים כו':

    מלבי"ם

    לא עשה כן לכל גוי, ולכן הם נתונים תחת המערכה, שלא לבד שלא הודיע להם חקיו, כי גם משפטים בל ידעום שאף הנימוסים השכליים לא קבלו מה', ולכן ילכו במשפטים בל יחיו בהם:

    מצודת ציון

    בל. עניינו כמו לא: