סיפור: ספר התהילים שנגנז – על הפסק בשיחה באמצע הלימוד

מקשה תיעשה (כה לא)

סיפר מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: מעשה באדם ירא שמים שהיה דרכו לקרוא ספר תהילים בכל שבת, ואחר כך היה ישן שינת צהרים, ויקר מקרה שבאמצע קריאתו, באו אנשים לבקרו ולשוחח עימו, ותוך כדי שהיה קורא בתהילים היה משיב להם על שאלותיהם, ולפעמים היה פוסק לענות להם באמצע הפסוק או בשליש או רביע של הפסוק, ופעם הרגיזו אותו באמצע קריאתו וכעס מאוד, ואחר שסיים לקרוא כדרכו את ספר התהילים, הלך לישון.

והנה בחלומו ראה שבאו שני מלאכים לבושי בדים ועטופי לבן ועמדו לימינו, ובאו אחריהם שני מלאכים לבושים שחורים ונעמדו לשמאלו, וביד המלאכים העומדים בצד ימינו היה ספר תהילים, פתחו אותו לפניו ואמרו לו 'ראה את מזמורי התהילים אשר קראת היום', וכשהביט בהם חשכו עיניו, כיון שראה שכל דברי הבטלה שדיבר התערבבו יחד עם פסוקי התהילים ונעשית עירבוביה שלימה, והיו מקומות שנראה בהם סימן של עבודה זרה, והם המקומות שכעס בהם, ויחרד האיש וילפת.

ויאמרו לו המלאכים: 'האם תרצה שנעלה את קריאתך היום בספר התהילים לפני הקב"ה?' ויען ויאמר להם: 'חס ושלום! כל הקריאה הזו טעונה גניזה', והנה המלאכים העומדים לשמאלו בשומעם זאת, חטפו את ספר התהילים מיד העומדים לימינו, וירוצו להביאו אל פמליה של מעלה, ויצעק האיש צעקה גדולה ומרה, ויתחנן בפניהם שיחזירו לו את ספר התהילים, אבל הם אטמו אוזניהם משמוע וירוצו למוסרו ולהביאו לפני מלאכי מרום העליונים.

ותיכף הקיץ האיש משינתו, ויצטער מאוד על כך, ויקם וילך אצל רב גדול וקדוש, וסיפר לו את כל המעשה הנ"ל וביקש תיקון על מעשהו, אמר לו החכם: 'עתה הסכלת לעשות, כי היה לך לזכור מאמר חז"ל: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בשיחה – מאכילין אותו גחלי רתמים (ע"ז ג.), אך מכיון שאתה מתחרט על זה, עמוד על רגליך ויעיד עליך בורא עולם, שמכאן ולהבא לא תפסיק כלל באמצע לימודך וקריאתך, ותאמר בפה מלא שלוש פעמים: ניחמתי, לאות שאתה מתחרט באמת ובתמים'.

וקיבל עליו הכל כאשר ציוהו הרב הקדוש, וחזר לביתו. ובליל מוצאי שבת חלם שהמלאכים שעמדו לצד ימינו רדפו אחר המלאכים לבושי השחורים, וחטפו את ספר התהילים מידם וגנזו אותו, הקיץ משינתו ושמח שמחה גדולה על שהועילה תשובתו, ושב ורפא לו.

ומכאן נלמד כמה קשה תערובת של חול אל הקודש, בהפסק שיחה בטלה באמצע הלימוד, כי בזה הוא כמצווה הבאה בעבירה, ואשרי השם אורחותיו. (ענף עץ אבות פ"ג עמ' קפ"ה / משוש תבל)