תהילים פרק נ״ו

תהילים פרק נ״ו עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת:

   מצודת דוד:על יונת אלם. בעבור כי היה אז כיונה פותה אין לב והיא נאלמה ואף היה אז רחוק מארצו והיה מן הנמנע לברוח: מכתם. המזמור הזה היה חביב בעיניו ככתם פז באחוז אותו. כאשר אחזוהו פלשתים בגת להרגו על אשר הרג בפלשתים בהיותו עם שאול:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים. עַל עַצְמוֹ אָמַר, שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל אָכִישׁ, וְהָיוּ אֶחָיו שֶׁל גָּלְיָת מְבַקְּשִׁים רְשׁוּת מֵאָכִישׁ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲלֹא זֶה דָּוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ״ (שמואל א כא:יב), וְהוּא הָיָה בֵּינֵיהֶם כְּיוֹנָה אִלֶּמֶת (סוטה י:):

   אבן עזרא

   למנצח על יונת אלם על נועם פיוט תחלתו יונת אלם רחוקים.

   ומכתם דבר נכבד מכתם פז.

   רד"ק

   למנצח. בהיותו בגת שברח מפני שאול:

   באחוז. שחשבו פלשתים לאחזו ולהמיתו כשאמרו לאכיש הלא זה דוד מלך הארץ עד שמרוב פחדו התהולל ועשה עצמו משוגע, לפיכך קרא עצמו יונת אלם. כיונה הגולה ממקומה והיה אלם ביניהם שלא היה יכול לדבר אלא כדברי משוגע כאלו אין בו דעת כמו יונה כמו שאמר עליה יונה פותה אין לב:

2. (ב)חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי־שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל־הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי:

   מצודת דוד:שאפני אנוש. בני אדם רוצים לבלוע אותי וכל הימים ילחץ אותי הלוחם בי כי בברחו מפני שאול פגעו בו פלשתים ואין לו מקום לנוס:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שְׁאָפַנִי. מְצַפִּים לְבָלְעֵנִי, גולושי״ר בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״שָׁאֲפָה רוּחַ״ (ירמיה ב:כד):

   לֹחֵם. לְשׁוֹן מִלְחָמָה:

   אבן עזרא

   חנני שאפני כדרך משל, הוא אבימלך או עבדיו.

   רד"ק

   חנני. אכיש ועבדיו היו שואפים לו ומביטים אליו עד שהתהולל בידם:

   לחם ילחצני. שאול שלוחם אותי כל היום עד שהצריכני לצאת מארץ ישראל זהו הלחץ:

   מלבי"ם

   חנני אלהים כי שאפני אנוש, ששאול רוצה לבלוע אותי, ועי"כ כל היום לוחם ילחצני עד שהוצרכתי לברוח, אבל שאפו שוררי כל היום, הם שואפים ומצפים לאמר, כי רבים לוחמים לי ממרום, הם חושבים שמן השמים מסכימים להרגני ושמשם לוחמים לי, וזה שקר, כי רק אנוש שאפני לא ממרום, כי בהפך יום אירא אני אליך אבטח, שידעתי שממרום יבא עזרי, וזה משני טעמים, א. כי באלהים (אבטח), יען אהלל דברו, שהבטיח לי את המלוכה ולא איש אל ויכזב, ב. ע"י כי באלהים בטחתי, ומצד בטחוני בו ראוי שיושיע כי הוא מושיע לכל החוסים בו, וע"כ לא אירא כי מה יעשה בשר לי נגד ה':

   מצודת ציון

   שאפני. ענין בליעה כמו שאפה רוח (ירמי׳ ב׳):

   לוחם. מלשון מלחמה יחלצני. מל׳ לחץ ודחק:

3. (ג)שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל־הַיּוֹם כִּי־רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם:

   מצודת דוד:שאפו שוררי. המסתכלים בי לרעה חושקים לבלעני: מרום. ר״ל אתה ה׳ היושב בשמי מרום ראה כי רבים לוחמים עמי והם שאול ופלשתים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   מָרוֹם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב מָרוֹם:

   אבן עזרא

   שאפו הטעם כמו מלעיג. למה שאפו צוררי כל היום ויש לי מלאכים רבים במרום נלחמים בעבורי?! כי מלת מלחמה ואחריה למד היא לעזר, כי הטעם בעבורו הוא, כמו: הנלחם לכם, רק עם מלת עם לגנאי.

   רד"ק

   שאפו שוררי. בין מישראל בין מאומות העולם אשר אני גולה ביניהם:

   מרום. כנגד האל ית' אמר אתה רואה מרום כי רבים לוחמי' אוי והבריחוני מארץ ישראל והפלשתים שבאתי להסתופף ביניהם לוחמים לי גם כן שחשבו להימתני:

4. (ד)יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח:

   מצודת דוד:יום אירא. אבל ביום שתגדל מוראי אבטח אליך כי בידך להצילני מיד כולם:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   יום, אליך כמו עליך, כמו: אל הנער הזה התפללתי.

   רד"ק

   אליך אבטח. כמו עליך:

5. (ה)בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי:

   מצודת דוד:באלהים. ר״ל אבטח באלהים ואהללנו על דברו שהבטיח לי המלוכה ועל כי בטחתי באלהים לא אירא שוב כי מה יעשה אדם לי הלא לא יוכל לבטל הבטחת ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ. אַף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בָּא עִמִּי בְּמִדַּת הַדִּין, אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ וְאֶבְטַח בּוֹ:

   אבן עזרא

   באלהים טעם דברו שהתנבא עליו שמואל שימלוך על ישראל, על כן באלהים בטחתי שימלא דברו.

   רד"ק

   באלהים. כלומר אבטח באלהים ואהלל דברו כלומר אהללנו על דברו שאמר לי על ידי שמואל שאמלוך ואע"פ שאני נדחף וגולה ממקום למקום אני בוטח ולא אירא ממה שיעשה בשר לי:

6. (ו)כָּל־הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל־מַחְשְׁבֹתָם לָרָע:

   מצודת דוד:דברי יעצבו. על ידיהם כל דברי המה דברי עצבון וצער כי כל מחשבותם עלי לרעה ודואג אני בזה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ. מְעַצְּבִים אוֹתִי רוֹדְפַי, עַד שֶׁכָּל דִּבְרֵי פִּי עֶצֶב וּצְעָקָה:

   אבן עזרא

   כל, יעצבו מגזרת עצבון. והטעם יעציבוני, בעבור דבר שאני בוטח בשם.

   רד"ק

   כל היום דברי יעצבו. על דברי מלכותי יכעיסו אותי וכל מחשבותם להרע לי:

   מלבי"ם

   כל היום, עתה שב לענין הפלשתים ששינה את טעמו בעיניהם, והם דברי יעצבו, שהם לא האמינו כי משוגע הוא, והשתדלו שיתעצב המלך מדבריו וענינו ויחשוב שבא לרגל את הארץ, ועלי כל מחשבותם לרע, שאף אחר שפטרו אכיש חשבו להרע לו:

7. (ז)יָגוּרוּ יִצְפּוֹנוּ הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי:

   מצודת דוד:יגורו יצפונו. יאספו ויסתירו עצמם לארוב עלי ושומרים פסיעות רגלי כאשר יקוו ללכוד נפשי ר״ל כאשר רואים שיש מקום ללכדני אז יארבו עלי:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יָגוּרוּ יִצְפּוֹנוּ. הֵמָּה אוֹרְבִים וְלָנִים בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם מְקַוִּים שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ שָׁם, וְשׁוֹמְרִים אֶת עֲקֵבַי, טר״צש בְּלַעַ״ז, לְרַגְּלֵנִי וּלְהוֹלִיךְ רוֹדְפַי שָׁם. כָּל זֶה הָיָה מְקֻבָּל עַל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הָאוֹרְבִים לוֹ, וּמֵאֵימָתָם בָּרַח אֵצֶל אָכִישׁ (שמואל א כא:יא):

   יָגוּרוּ. יָלִינוּ:

   יִצְפּוֹנוּ. יֶאֱרֹבוּ:

   כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. כְּשֶׁהֵם יוֹדְעִים וּמְקַוִּים לִי: דֶּרֶךְ זוֹ יֵלֵךְ:

   אבן עזרא

   יגורו מגזרת גדוד שיהיו רבים ולא אוכל להמלט, על כן ישמרו רגלי שלא אברח.

   רד"ק

   יגורו. יתקבצו ויארבו וישמרו עקיבי כלומר במקום שאלך בו ללכדני:

   יגורו. ענין אסיפה וקיבוץ:

   יצפונו. ענין מארב כלומר יארבו במקום צפון וכתוב יצפינו ביו"ד כלומר הם בעצמם אורבים ולוקחים אחרים שיארבו לי עמהם:

   כאשר קוו לנפשי. קוו ללכוד נפשי:

   מלבי"ם

   יגורו, שפחדו ממנו שמשנה את טעמו בכונה, וע"כ יצפנו, הטמינו א"ע בצאתו מפלשתים לראות באיזה דרך הולך, והמה עקבי ישמרו, לראות אם הולך כאיש משוגע או לא, וזה עשו מדעת עצמם כאשר קוו נפשי להרגני:

   מצודת ציון

   יגורו. יאספו כמו יגורו עלי עזים (לקמן נ״ט):

   יצפונו. יסתירו לארוב כמו נצפנה לנקי (משלי א׳):

   עקבי. מהלך רגלי:

8. (ח)עַל־אָוֶן פַּלֶּט־לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים:

   מצודת דוד:על און. וכי מהראוי שיהיה להם פליטה והצלה על האון שעושים לי: באף. לזה הורידם באף וידי לא תהיה בהם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ. לִמְצוֹא הַצָּלָה וְעֹשֶׁר עַל דְּבַר עָוֹן וָרֶשַׁע, פַּלֶּט כְּמוֹ לְפַלֵּט; מְצַפִּים שָׂכָר מֵאֵת שָׁאוּל עַל כָּךְ:

   בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד. בְּאַפְּךָ הוֹרֵד אוּמָּה זוֹ שֶׁאֲנִי בְּתוֹכָם מֵחָכְמָתָם וּמִמַּחְשְׁבוֹתָם, שֶׁאוֹמְרִים לְהָרְגֵנִי:

   אבן עזרא

   על בעבור האון שיש בלבם, או בעבור האון שהם מלאים ממנו, שימני פליט להם והורידם באף אם הם רבים, על כן הזכיר עמים.

   רד"ק

   על. בתמיה כלומר על עון שהם עושים עמי יהיה להם הצלה לא יהי' אלא הורידם באפך שלא ינצלו:

   עמים. על אויביו ישראל:

   מלבי"ם

   על און, הטעם שקוו נפשי היה על ובעבור און פלט למו, הפליטה שנפלטתי מידם היה נחשב למו כאון, שחשבו שמן היושר להרגני, והפליטה הוא און, וע"כ עמים באף הורד אלהים:

   מצודת ציון

   הורד. מל׳ ירידה:

9. (ט)נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ:

   מצודת דוד:נודי. הלא ידועות וספורות לפניך מרבית הנדודים שאני נודד מפניהם: בנאדך. להיות שמורים אצלך והלא המה ידועות וספורות לפניך ושמרם לשלם להם גמול על כולם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נוֹדִי סָפַרְתָּה. אַתָּה יָדַעְתָּ מִנְיַן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנָּדַדְתִּי לִבְרֹחַ:

   שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ. שִׂים דִּמְעָתִי בְּנֹאד שֶׁלְּךָ, וּתְהֵא שְׁמוּרָה לְפָנֶיךָ:

   הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ. בְּמִנְיָנְךָ תִּתְּנֶנָּה, לִמְנוֹתָהּ עִם שְׁאָר צָרוֹתַי. (וּמְנַחֵם חֲבֵרוֹ לְשׁוֹן סֵפֶר מַמָּשׁ):

   אבן עזרא

   נודי כמו נדודי, וישב בארץ נד.

   ספרת הטעם אתה תדע כמה פעמים אני נודד ממקומי והיה דרך צחות נודי עם בנאדך. והטעם: כי טפותיו שהם דמעותיו ספורות הם להשם, וזה הטעם הלא בספרתך וכאילו הם מחוברות בנאד דרך משל, שלא אבדה טפה מהם.

   רד"ק

   נודי. אתה תדע מספר הנדדים שנדדתי ותשמרם עמך וקח נקמתי מאויבי:

   שימה דמעתי בנאדך. דרך משל, כי דרך המים למלאת מהם הנאד לפיכך אמר אסוף דמעתי בנאדך כלומר שתשמרם ולא תשכחם:

   הלא בספרתך. הלא ל' חוזק וזירוז, אמר שימה דמעתי בנאדך בספרתך כמו בספרך על דרך משל כי הדבר הנכתב בספר יזכרהו תמיד בכל עת שירצה:

   מלבי"ם

   נודי, אתה ספרתה מספר הנדודים שלי, כמה ימים אהיה נודד ובכמה מקומות ואני מבקש שימה דמעתי בנאדך וגם הם הלא יהיו בספרתך, ר"ל בחשבון המספר שלך, למשל אם גזרת עלי עשרה נדודים במספר ובנדוד אחד היה לי צער ובכיתי דמעות כמספר עשרה נדודים, תצרף חשבון מספר הדמעות אל חשבון מספר הנדודים, ובזה ימעט זמן הנדוד לפי משקל הצער והדמעות שגם הם מן החשבון:

   מצודת ציון

   בנאדך. שם כלי משקה כמו נאד החלב (שופטים ד):

10. (י)אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה־יָדַעְתִּי כִּי־אֱלֹהִים לִי:

    מצודת דוד:אז ישובו. וכשישובו אויבי אחור בו ביום שאקרא אליך אז אדע בזה כי אלהים לי לעזרה ולא במקרה בא:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אז הטעם כאשר יראו אויבי שאני קורא בשמך יפחדו.

    וטעם זה ידעתי בזה ידעתי.

    רד"ק

    אז. כשישובו אויבי אחור ביום אקרא אליך:

    זה ידעתי. כלומר בזה ידעתי כי אלהים לי כשישובו אויבי אחור ויפחדו ממני:

    מלבי"ם

    אז, אחר שראיתי שביום אקרא אז תיכף ישובו אויבי אחור, שאחר שהתפלל לה' התפלה הזאת שבו הפלשתים ההולכים אחריו ולא צדו עוד לקחת את נפשי, בזה ידעתי כי אלהים לי שמשגיח עלי ביחוד:

11. (יא)בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהוָה אֲהַלֵּל דָּבָר:

    מצודת דוד:באלהים. ר״ל בין מתנהג עמי במדת אלהים שהוא דין אהלל דברו ובין מתנהג עמי במדת ה׳ שהוא רחמים אהלל דברו ואברך על הרעה כמו על הטובה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל, בַּה׳ אֲהַלֵּל. עַל מִדַּת הַדִּין וְעַל מִדַּת הָרַחֲמִים אֲהַלֵּל (ירושלמי ברכות ט,ה):

    אבן עזרא

    באלהים אז אומר בעזרת השם, להלל הדבר שדבר לי שמואל פעם אחרי פעם.

    רד"ק

    באלהים. בו אבטח ואהלל דבר שאמר לי בענין המלוכה כמו שפירשנו:

    אהלל דבר בה' אהלל דבר, כפל הענין במלות שונות והמדרש בפסוק זה ידוע הוא:

    מלבי"ם

    באלהים, ואני בוטח באלהים ואהלל את הדבר שדבר עלי למשחני למלך, וכן אח"ז דבר אליו ע"י גד הנביא שילך אל ארץ יהודה והיה לו הבטחה שנית, ועז"א שזאת בטחתי שנית בה' שהוא מדת הרחמים, ששלח לו דבריו ע"י נביא ואהלל דבר, וחוץ מזה באלהים בטחתי, וא"כ לא אירא גם עתה מרודפי כי מה יעשה בשר לי:

12. (יב)בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי:

    מצודת דוד:באלהים בטחתי. אף במדת הדין בטחתי שלא יעשה בי כלה ומה א״כ יעשה אדם לי:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    באלהים אז אהיה בוטח בשם לעולם.

    רד"ק

    באלהים. כיון שבטחתי בך לא אירא מה יעשה לי אדם כי לא יוכלו להרע לי ולמעלה אמר אדם ובשר אחד הוא:

13. (יג)עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ:

    מצודת דוד:עלי. מוטל עלי לשלם הנדרים שנדרתי לך בעת צרה ואשלם בתודה והלל:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    עלי יש אומרים: כי הנדר באלהים בטחתי. ויתכן שנדר עולות והוא הנכון, כי ככה אני חייב לשלם נדרי על הטובה שגמלתני.

    רד"ק

    עלי. הנדרים שנדרתי לך בגלותי עלי לשלם לך וכן תודות והם זבחי תודה שמודה האדם לאל בהנצלו מצרה:

    מלבי"ם

    עלי אלהים נדריך, אומר נדריך הם עלי, אתה נדרת נדר עבורי כי הבטחת ה' ע"י נביא הוא כנדר שמחויב לקיימו, והיו בזה שני נדרים, הנדר של הבטחת המלוכה ע"י שמואל, והנדר שישוב לא"י ולא יירא, ע"י גד, ואני מקבל עלי כי אשלם תודות לך, כמו שנדרת לי כך אשלם לך, ומפרש כי הצלת נפשי ממות מה שנמלטתי מיד פלשתים שזה ע"י הבטחת שמואל, הלא רגלי הצלת מדחי, לבל אהיה נדחה חוץ לארץ וזה ע"י הבטחת גד, כי אתהלך לפני אלהים הוא הפך של רגלי מדחי, באור החיים הוא הפך של נפשי ממות:

14. (יד)כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים:

    מצודת דוד:כי הצלת. על אשר הצלת נפשי ממות ואף הלא הצלת גם רגלי מלהיות נדחים עוד מדחי אל דחי בכדי להתהלך לפני אלהים בבית מקדשו ולעסוק באור החיים הם התורה והמצות כי לא אהיה עוד מוטרד להיות נדחה ומורדף:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, רד"ק

    רש"י

    בְּאוֹר הַחַיִּים. לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

    רד"ק

    כי. אז כשתצילני אשלם הנדרים ואודה לך שהצלת נפשי ממות:

    הלא רגלי מדחי. הלא לשון חוזק כמו שפירשתי הלא רגלי הצלת מדחי שלא אהיה נדחה עוד להתהלך לפני אלהים באור החיים כי בעודני גולה ונדחה אין לי פנאי להתעסק בדרכי אלהים וכשתציל נפשי לארץ ישראל אתחבר עם חכמי ישראל ואלמד ואתעסק עמהם בדרך הנשמה שהיא אור החיים והוא התהלכות לפני האלהים: