הברד שירד בעיירה תלא שבתימן – העלילה על הענף השבור ותהילים בשבת אחר מנחה

מעשה שהיה בעיירה תלא, צפונית מערבית לצנעא. עיירה קטנה, בה ישבה קהילה יהודית עתיקת ימין. לגויי המקום, שרובם חקלאים, היו מטעים רבים של עצי פרי. אחד המוסלמים היה בעל מטע עצי משמש. אחד העצים הזקין והתייבש, ולאחר זמן מה יצא מקליפת העץ ענף חדש ירוק. הענף הלך וגדל עד שהגיע לאורך של שני מטרים. יום אחד נשבה רוח חזקה, ושברה את הענף הפורח. ברוב חוצפתו, פנה בעל המטע אל מושל העיירה והעליל כי היהודים הם ששברו את הענף.

מושל העיירה ציוה להביא לפניו את כל הגברים היהודים. כשהובאו היהודים, שאל אותם המושל 'מי שבר את הענף?', אמרו לו 'אנו לא יודעים מי עשה זאת'. במקום לשלוח את היהודים לבתיהם, השליך אותם המושל לבית הכלא, שהיה בשוק העיירה, הדבר היה ביום שישי.

נשיא הקהילה – סעיד עוזיירי – שלא ידע מכל הפרשה, הגיע לשוק כדי לקנות קפה, והנה הוא רואה את יהודי קהילתו בבית הכלא. שאל אותם 'מה הביא אתכם לכאן?'. סיפרו לו את כל מה שאירע. מיד פנה סעיד עוזיירי אל המושל בבקשה לשחרר את היהודים כדי שיעשו את השבת בבתיהם. מאחר והנשיא היה מכובד אצל המוסלמים, שיחרר המושל את היהודים, אך בתנאי שיחזרו ביום ראשון למאסרם.

תהילים בשבת אחר מנחה

בשבת, אחרי תפילת מנחה, כשביקשו הציבור לצאת מבית הכנסת כדי לקיים סעודה שלישית, עיכב אותם סעיד עוזיירי ואמר להם: 'אתם יודעים מה יהיה ביום ראשון, הבה נקרא תהילים והקב"ה ישלח עזרתו'. החלו הציבור לקרוא תהילים בבכיה, רק קראו ארבעה מזמורים, והנה החלה לנשב רוח שהתגברה מרגע לרגע. אותו יום היה יום בהיר לגמרי ושום ענן לא נראה בשמים. והנה לפתע הופיעו עננים, שהלכו והתעבו, ובמשך כשלושה רבעי השעה ירדו גשמים מלווה בברד כבד, שכל חתיכת ברד הייתה בגודל משמש.

לאחר שפסקו הקולות והמטר, יצאו המוסלמים לבדוק את המטעים שלהם, והנה שוד ושבר, עצי פרי רבים נשברו וניזוקו עציו. אז הבינו כי יד היהודים בדבר, וכי הנזק בא להם על כך שציערו את היהודים. ביום ראשון הלך נשיא הקהילה לבית המושל כדי לומר לו מי הוא ששבר את העץ... והנה כשראה אותו המושל, אמר לו 'אנחנו כבר יודעים, לך לשלום'. (לבניכם ספרו עמ' קעו)