נשא: "ואיש את קדשיו לו יהיו" – איזה ממון באמת שלך?

ואיש את קדשיו לו יהיו, איש אשר יתן לכהן לו יהיה (ה י)

מה ענין זה לפרשת גזל? ברם, אנשים סבורים כי הממון המונח בקופתם שלהם הוא, ואילו הממון שהם נותנים לצדקה נחסר מהם, ועל כן הם תמיד שואפים למלא את אוצרותיהם בממון, ואולם באמת הדברים הפוכים: דוקא הממון הניתן למטרות קדושות. "איש את קדשיו" והניתן לכהנים ולתלמידי חכמים, "אשר יתן לכהן", הוא אשר נשאר קנינו של האדם לצמיתות, "לו יהיה", ואילו הממון שהוא צובר בקופתו, ומכל שכן ממון של זרים, אינו שלו כלל ועיקר, כי תוך רגע עלול כל הונו להינדף כעשן. (בינה לעתים)

שאלו פעם את רוטשילד: מה גודל ההון שלו? ענה: "ואיש את קדשיו לו יהיו", הוא חושב כהונו הבטוח רק את הממון שהקדיש לצרכי צדקה, כי על כן הון זה בטוח ואי אפשר לשום אדם לקחתו ממנו, אבל בשאר הונו אינו בטוח ביותר שישאר אצלו תמיד. (אמרי חן)