ויועצינו כבתחילה · עלון 492 · פרשת ויצא
"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל"
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
וכך גם בפרשתנו: "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל" – מה ראה? הוא ראה ברוח הקודש את מהותה של רחל, את הוויתור שלה, את "קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה". הוא ראה שחייה של רחל אינם חיים רגילים, אלא חיים מיוחדים. ודבר זה הוא שגרם לגלול את האבן.
שהרי אמרו המפרשים, וכמובא גם במדרש חז"ל, שכל עניין האבן שעל פי הבאר הוא המסכים המונעים את השפע – היצר הרע, המסכים, הגזרות. האבן שעל פי הבאר מפרידה בין האדם לבין המים. האדם מבקש פרנסה, מבקש בריאות, מבקש תורה – ויש אבן על פי הבאר. הבאר היא השפע, ועליה מונחת אבן, וכדי לגלול אותה צריך הרבה מאוד זכויות.
אבל "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל". יעקב, כידוע בספרי הפנימיות, הוא מדרגה גדולה של הנהגה בשמיים, שדרכה יורד השפע לעולם, ורחל מרמזת על כנסת ישראל, על מידת המלכות. כאשר ההנהגה העליונה רואה את רחל – את חייה, את מסירותה, את יציאתה מחוץ לדרך הטבע – אז "ויגל את האבן מעל פי הבאר". אין זה עניין של כוח גשמי, שאילו היה זה עניין של כוח, היה יעקב אבינו עוזר לרועים ואומר: בואו, ארים לכם את האבן.
"ויהי כאשר ראה" – ברוח הקודש ראה. הוא ראה את הנהגתה של רחל, את הנהגתה של אסתר, את הנהגתם של ישראל במצרים – ואז נגללת האבן, מסתלקים המסכים, מתבטלות הגזרות ובא השפע הגדול.
ומפרשה זו נלמד לחיינו: אם רצוננו בהנהגה של "והנה ה' נצב עליו" – הנהגה שאינה תלויה במעשי האדם, אלא מה שאתה צריך הוא מה שתקבל, בלי אבן, בלי מסכים ובלי מפריע – צריך כל יהודי לשאול את עצמו: איזו בחינה יש בי? בחינת ישראל במצרים – תפילה וזעקה? בחינת אסתר – מסירות נפש? או בחינת רחל – מידות טובות וויתור? כל הדברים הללו גורמים לאדם לשאת חן, וכאשר ההנהגה העליונה רואה אותנו ואת דרכנו – אז "ויגל את האבן".