סיפור: חביבין ישראל לפני המקום – הטייס שצעק "שמע ישראל"

מסופר על הטייס דניאל עשור שכאשר סיים את שירותו הצבאי, החליט שהוא יורד לארה"ב, שם הוא הולך להצליח ובגדול, והוא אכן הצליח. הוא הוציא תעודות טייס נוספות, ועבד כמדריך טייס בבית הספר לטיסה. הרוויח משכורת של 30.000 $ בחודש וקנה מטוס פרטי.

דניאל התחתן עם נוצריה קתולית, התקרב לנצרות ולכנסיה, הסתובב בחברת כמרים, שהבטיחו לו עתיד בכנסיה, ומחק מעליו כל סממן יהודי, ולא נותר לו כל קשר ליהדות (מלבד אמו שהתפללה עליו בדמעות שיפקח את עיניו ויחזור בתשובה).

פעם אחת, כאשר טס במטוסו הפרטי, נקלע לסערה, הוא ביקש בקשר אישור לנחיתת חירום, אך התשובה היתה שלילית, אין מנחת מטוסים בסביבה. לחזור בחזרה אי אפשר בגלל הסערה והאפשרות היחידה היתה רק להמשיך הלאה.

דניאל היה מעל האוקיינוס האטלנטי, בדרך למיאמי. לאחר זמן, ביקש שוב שינחו אותו להיכן לנחות. לאחר שזיהו אותו במכ"מ, אמר לו הבקר במגדל הפיקוח שאין שום אפשרות לנחות בסביבה, ועליו לחזור חזרה. דניאל השיב שהוא לא חוזר לסערה ושאין לו מספיק דלק.

בשלב מסויים שני המנועים כבו, הדלק אזל. הבקר במגדל הפיקוח שאל את דניאל: "מהיכן אתה"? דניאל השיב: "מישראל" שאל הבקר: "האם אתה יהודי" "כן" השיב דניאל, "אז למה אינך מתפלל?! אתה נמצא במצב של חיים או מוות, אתה חייב להתפלל! אין שום מנחת מטוסים קרוב, רק מנחת נטוש של חיל האויר", צעק אליו הבקר. דניאל ביקש שיכוון אותו למנחת, אולי יצליח להגיע אליו בדאייה.

דניאל כיוון את המטוס לעבר מנחת המטוסים הנטוש, הוא החל לאבד גובה, הבקר צעק אליו לנטוש את המטוס, לקפוץ ולצנוח לים. דניאל פותח את דלת המטוס, מביט למטה ולא רואה כלום. היתה עלטה מוחלטת, היה לו קר מאוד והוא נרטב מהגשם. פחד נוראי תקף אותו, ליבו הלם בפראות. הוא חשב על המים הקרים, ועל הכרישים שמחכים לו באוקיינוס, וגם איך בדיוק ימצאו אותו יחידות החיפוש. לאחר מחשבה נוספת החליט להיכנס פנימה ולסגור את הדלת.

המטוס המשיך לאבד גובה, ודניאל צעק בכל כוחו, צעקה אדירה: "שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד".

מיד לאחר הצעקה, המטוס 'נפגש' עם הקרקע, בחבטה עצומה. לדניאל לא היו כלל תנאים לנחיתה, לא היתה ראות, לא היו אורות, ולא שום אפשרות לייצב את המטוס. המטוס התייצב לבד, 'נסע' על הקרקע במהירות ודניאל לחץ על המעצורים. מסתבר שדניאל נחת בדיוק במסלול הנחיתה הנטוש משנת 1974, כביש שצף מעל המים, בלי אורות ובלי תנאים.

עד שהגיעו יחידות ההצלה, לדניאל היה הרבה זמן לחשוב, הוא חשב למה צעק "שמע ישראל", ולא יש"ו?

מה קרה??! הוא הגיע למסקנה שאימת המוות מוציאה את האמת העמוקה ביותר מתוכך. "כל הזמן בנכר, חייתי בשקר, בתוך מחיצה, בזהות בדויה, אבל האימה הנוראה, הוציאה ממני את האמת הגמורה שפורצת ועולה ממעמקי הנשמה".

הוא עזב את אשתו הנוצריה, חזר לארץ ונכנס לישיבה. לאחר שהתחתן, למד דיינות בכולל הוראה והוסמך לרבנות, וכיום הוא הרב דניאל עשור. (טעם התורה)