ויועצינו כבתחילה · עלון 492 · פרשת ויצא
מעל לדרך הטבע
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
מצינו כמה פעמים בהיסטוריה שהקב"ה התנהג עם עם ישראל שלא לפי מעשיהם. המקום הראשון הוא מצרים. אמר הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה", ובפועל היו ישראל במצרים מאתיים ועשר שנים, ומתוכן שמונים ושש שנות שעבוד. הם יצאו לפני הזמן – הקב"ה דילג על הקץ. וכך מצינו גם במגילת אסתר. כאשר מרדכי מצווה על אסתר ללכת אל המלך, היא משיבה: "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום", וכל עבדי המלך יודעים שכל אשר יבוא אל המלך אשר לא יקרא – "אחת דתו להמית". זו סכנה גדולה מאוד, ומרדכי מצווה עליה ללכת. היא הולכת וזועקת בדרך: "אלי אלי למה עזבתני". ונאמר: "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו, ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב" – שלא לפי הכללים. במה דברים אמורים? אומר בעל בית גנזי: יש הנהגה שכאשר רואה הקב"ה באדם דבר מיוחד, דבר שאינו רגיל, דבר היוצא מגדרי הטבע – הדבר מעורר אצל הקב"ה את אהבתו לעם ישראל, ואז מתקיימת הבחינה של "על כל פשעים תכסה אהבה".
במצרים הצליחו ישראל לעורר בחינה זו על ידי שזעקו: "ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה". זוהי יציאה מן הטבע – אדם צועק, אדם זועק, ולמי? אל האלוקים. נתעוררה אותה בחינה, והקב"ה דילג על הקץ.
וכך גם אסתר, ההולכת במסירות נפש: "וכאשר אבדתי אבדתי". אין זה טבע – זה נוגד את כללי הטבע. "ויהי כראות המלך" – וידוע מה שאמרו חז"ל, שכל מקום שנאמר במגילה "המלך" סתם, הכוונה למלכו של עולם. כאשר ראה הקב"ה את מסירות נפשה של אסתר, שמחוץ לדרך הטבע, מיד "ויושט המלך לאסתר", ומשם התגלגל הנס הגדול של פורים.