לאורו נלך

ביטול תורה

למרן זיע״א נולדה בת שביעית בחודש שבט תשט״ו, ויקרא שמה בישראל רחל, ולאחר בדיקות נתברר שהיא סובלת מבעיות בלב, והרופא שבדק אותה קבע כי היא לא תאריך ימים והציע לרבנית שתפסיק להאכילה, כי כל יום שתחיה הוא סבל מיותר כלשונו, הרבנית ע״ה כמובן שלא שמעה לעצתו של הרופא והתמסרה אליה ככל שיכלה ולא נתנה למרן להפריעו מלימודיו ושיעוריו בעקבות מקרה זה, ויהי כמשלש חדשים ומצבה החמיר ובל״ג בעומר שבקה חיים, ובאותו זמן היה מרן מוסר את שיעורו הקבוע בביהכ״נ "שאול צדקה״, כשלפתע הגיע שליח ומסר למרן באמצע השיעור את בשורת האיוב הנוראה, מיד סגר מרן את הספר ובירך דיין האמת, והצדיק עליו את הדין באומרו: ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך, ולאחר מכן כשיצא כעס על השליח, ואמר לו: מדוע בישרת לי את זה באמצע השיעור? הרי כעת אני אונן ולא יכול להמשיך ללמוד וללמד, ומה היה בוער לומר לי זאת באמצע השיעור? משתתפי השיעור ששמעו את שיחתם הוכו בתדהמה על גבורת נפשו של מרן שנמצא באבל על בתו, ומה שמטריד אותו כעת זה הביטול תורה, והיה זה מוסר חי ונוקב על ניצול הזמן וחומרת ביטול תורה.

העילוי נשמה האמיתי

סיפר רבי נעים עובדיה ז"ל, אחיו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א: כשנפטרה אימי עליה השלום, עשינו כנהוג אזכרה ביום השנה בבית מור אבי בשכונת קטמון. באתי אל הרב ואמרתי לו שיש אזכרה לאמא בערב בשעה פלונית, אמר לי הרב בסדר, בעזרת ה' אני אבוא. והנה בערב מחכים, הגיעו כל המשפחה, הקרובים, אנשים שבאו לכבודה, וכבוד הרב לא הגיע.

אז לפני כחמישים שנה, לא היה טלפון מצוי ולא היה קשר עמו, ולא בא. עשינו את האזכרה, הלימוד והסעודה, גמרנו הכל. אבא אמר לי לך תברר למה הרב לא בא, לא יתכן שהוא לא יבוא לאזכרה של אמא, בטח יש משהו לא רגיל. למחרת הלכתי לביתו של הרב בשכונת 'בית ישראל', שאלתי אותו למה כבודו לא בא לאזכרה של אמא, אולי כבודו שכח, לא ידענו מה קרה. אמר לי הרב, תשמע מה שקרה, הייתי מוכרח לכתוב איזה פסק על אשה עגונה, ישבתי לכתוב את התשובה כל הלילה, עד שסיימתי ברוך ה' בשעה ארבע לפנות בבוקר, ומצאתי לה היתר, והיתה לי שמחה גדולה. תאמר לי אתה, הלוא זה עילוי נשמה לאמא גדול יותר משהייתי בא לאזכרה, נכון או לא?

אמרתי בודאי, בלי שום ספק. בקשתי מהרב מחילה, ובאתי לספר את הדברים לאבא, הוא שמח מאוד ונרגע.