מתכוונים אלינו

מדרש פליאה מצינו בפרשתינו. מעשה במלך שנשא אשה, הביאה לארמונו, ראתה מגלבים (שוט) תלויים על הקיר, רעדה מפחד. אמר לה המלך: "אל תתייראי. אלו לעבדים ולשפחות, אבל את – לאכול ולשתות ולשמוח". כך, כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים, נתייראו. אמר להם משה: אל תתייראו. אלו – לאומות העולם, אבל אתם – לאכול ולשתות ולשמוח, שנאמר: "רבים מכאובים – לרשע, והבוטח בה' – חסד יסובבנו. והתמיהה עצומה, שהרי הלכה מפורשת היא שהנוכרים אינם נטמאים בנגעים? הלא כל פרשת נגעים לישראל נאמרה? והתשובה: כפי שאמרו רבותינו שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה, ולפיכך באים נגעי בתים ונגעי בגדים לפני נגעי הגוף. כך התבשרנו שאין בעלי הרחמים פוגע בבני ישראל תחילה! בתחילה קורים דברים בעולם, ומטרתם לאותת לנו, להסב תשומת לבנו למידת הדין המתוחה. רק אם נתעלם, נעצום עין, לא תהיה ברירה. יגיעו אלינו, חלילה וחס.

תקופתינו, לדוגמה. העולם סוער וגועש, דברים קורים בו, מלכויות מתגרות זו בזו, וכבר אמרו: "אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח. תדע שכן הוא, שהרי בימי אברהם, על ידי שנתגרו המלכויות אלו באלו באה הגאולה לאברהם". סימן זה מתקיים בנו, שם נלחמים, כדי שכאן ילכו עם ערכות מגן, ימגנו חדרים אטומים ויאגרו מים. ופסוק מפורש הוא בנביאי האמת והצדק: "והכרתי גויים, נשמו פינותם". לפעמים מכרית הבורא אומה אחת כליל, ולפעמים רק פינה אחת, מחוז ועיר נכתשים ונעשים שממה. ולפעמים: "הכרתי חוצותם מבלי עובר, נצדו עריהם מבלי איש, מאין יושב". ומדוע, "אמרתי, אך תיראו אותי – תיקחו מוסר". פירש רש"י: הבאתי פורענות על הנוכרים כדי שתראו ותיראו, "ולא יכרת מעונה", ולא יחרבו בתי ישראל חלילה. ולא זו בלבד, אלא "כל אשר פקדתי עליה", לא יכרת ממנה כל הטוב אשר ציוויתי להביא עליה!

מה פשר הדברים? סיפור נפלא מסופר בהגדה הנפלאה, "הגדת החפץ חיים": מעשה ביהודי תושב סין שעסק בעסקי ייבוא. לרגל מסחרו נסע לאירופה, ואיך אפשר בלא לסור לעיירה ראדין ולהתברך מפי ה"חפץ חיים"? בא, והציג עצמו. אורו פני הצדיק, ושאל: "מה נשמע בסין?" תמה לשאלה. סיפר, שסכר ענק נפרץ, והציף בקעה רחבת ידיים. הטביע כפרים והשחית יבול. אלפים טבעו, מאות אלפים איבדו קורת גג...

ו"החפץ חיים" מזדעזע, ומתעניין בכל פרט. איי, מידת הדין מתוחה!... העז ושאל: "רבי מה לנו ולהם?!" ענהו ה"חפץ חיים": "אילו היה מישהו מציב ארגז בכיכר העיר בוורשה, בירת פולין, עולה ומתחיל נאום באידיש, למי היה מכוון דבריו?" ענהו האיש: "ודאי, ליהודים!" "מדוע?", חקר ה"חפץ חיים", "הלא מיעוט הם בעיר הגדולה!" "אכן", אישר האיש, "אבל רק הם מבינים את השפה"... "בדיוק כך!" התלהב ה"חפץ חיים". "אסונות אלו הם איתות מן השמים. אבל למי מאותתים הם? רק למי ש'מבין את השפה'... מה מבינים הסינים באיתותי מידת הדין המתוחה? מכוונים הם אלינו, כדי שנשוב בתשובה. אבל כיצד נדע עליהם? מסובבים שיהודי מסין יגיע לאירופה, ויבוא לראדין, ויספר. כדי שנפיק את הלקח, ונשוב בתשובה מבעוד מועד"...

עבורנו, דאגו למידע שוטף עדכני וזמין, מדווחים בזמן אמת. מקרבים את האימה. כדי שלא נצטרך לחוותה על בשרינו חלילה. כדי שנפיק לקח ממקריהם של אחרים, ונגע לא יקרב באהלינו. כדי שנשוב לבוראינו, "מרום וקדוש, פועל גבורות עושה חדשות, בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות" במהרה בימינו, אמן!